זנגי נ' ישראל

פסק דין

לטענת התובע, בחודש אוגוסט 2005 הוא נעצר ונחקר על ידי המשטרה; בתום החקירה אקדחו נתפס על ידי המשטרה; מאוחר יותר הודע לו על ידי המשטרה כי התיק נגדו נסגר והוא נתבקש להציג רישיון לכלי נשק בתוקף על מנת לקבל את האקדח בחזרה; ואולם, באותו זמן לא היה ברשותו כסף בכדי שיוכל לחדש את הרישיון להחזקת האקדח; כשפנה מאוחר יותר למשטרה עובר להגשת התביעה, בחודש יולי 2010, נמסר לו כי האקדח חולט.

התובע מבקש לחייב את משטרת ישראל – הנתבעת, לשלם לו את שווי האקדח בסך 2,000 ₪.

מנגד טוענת הנתבעת, כי אכן, נשקו של התובע הופקד לאחר סיום חקירתו; בטופס ההפקדה שעליו חתם התובע, נרשם במפורש כי עומדים לרשותו 18 חודשים לפעול על פי אחת החלופות שצוינו בטופס: האחת – לפעול לחידוש רישיון בר תוקף לכלי נשק; השניה – ויתור על כלי הנשק לטובת המדינה מרצונו הטוב; והשלישית – מכירת הנשק לאדם אחר או לסוחר מורשה אשר יציג רישיון בר תוקף; עוד נרשם בטופס כי: "ידוע לי שבמידה ובתוך 18 חודשים לא אפעל על פי אחת החלופות הנ"ל, תהיה משטרת ישראל רשאית לחלט את הנשק לטובת מדינת ישראל ללא הודעה נוספת".

במהלך הדיון אישר התובע כי הוא לא פעל על פי אחת החלופות שהוצגו לפניו, בהתאם לסעיף 14 א' לחוק כלי הירי, התש"ט – 1949; התובע אף אישר שעד היום אין ברשותו רישיון בר תוקף לכלי נשק.

בנסיבות אלה, נמצא, שבדין חלטה הנתבעת את כלי הנשק של התובע, בהתאם להוראת סעיף 14 א' לחוק כלי הירי, כאמור.

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות הענין, אינני נותן צו להוצאות.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ג אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: