זנאדי נ' שמי ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 17,113 ₪ בגין אירוע תאונה מיום 31.12.08.

טענות הצדדים

על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה אירעה עת עמד רכב התובע בתוך נתיב ימני, כאשר משמאלו עמד אוטובוס הנתבעים, עקב אור אדום ברמזור. משהחל אוטובוס הנתבעים בנסיעה, ומשהתכוון לפנות שמאלה, בעוד רכב התובע בעצירה, סטה האוטובוס מנתיבו ופגע עם חלקו הימני אחורי בחלקו השמאלי של רכב התובע (להלן:"התאונה").

התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו הינו בשיעור של 14,022 ₪. בנוסף צירף חשבונית שכ"ט שמאי בסך של 600.

לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

הנתבעים שללו גרסת התובע ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, משביצע אוטובוס הנתבעים פנייה שמאלה, הגיח רכב התובע מימינו, בניסיון להיכנס במרווח שנוצר בין האוטובוס לימין הדרך, אולם בעשותו כן, פגע באוטובוס וגרם לתאונה.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, וכן עדות עד התובע, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.

בעדותו של נהג התובע חזר האחרון על גרסתו בכתב התביעה לאופן התרחשות התאונה (עמ' 1 ש' 17-21). חקירתו הנגדית של נהג רכב התובע לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה.

בנוסף, גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, נתמכת בעדות העד מטעמו, אשר נכח במקום האירוע וראה את התאונה. בעדותו תיאר העד את התרחשות התאונה אותה ראה (עמ' 4 ש' 25-29) (עמ' 5 ש' 5-16). תשובותיו של העד בחקירתו הנגדית היו מניחות את הדעת, ותמכו בגרסת התובע, לעניין פגיעת האוטובוס ברכבו, כאשר מדובר בעד שאין לו נגיעה לעניין, ולא הוכח כל קשר אישי ו/או עסקי בינו לבין התובע.

מנגד, העיד בפניי הנתבע 1. בעדותו העיד הנתבע 1 כי, משניסה התובע להיכנס ברכבו בין הפינה הימנית האחורית של האוטובוס למדרכה, נתקע הרכב ולא יכול היה לעבור, ובכך אירעה התאונה.

על אף עדותו זו של הנתבע 1, מחקירתו הנגדית בפניי עולה כי האחרון לא ראה את רכב התובע טרם התרחשות התאונה (עמ' 7 ש' 12-13), כאשר גרסתו לאופן התרחשות התאונה הינה בגדר השערות ותו לו (עמ' 7 ש' 14-15). זאת ועוד, על אף שהנתבע 1 שכאמור לא ראה את התאונה, העיד בחקירתו הנגדית כי לא ראה את רכב התובע לפני התאונה, אלא שגם מחקירתו בפניי עולה, על פי הנטען, כי בזמן התאונה שהו עימו באוטובוס תלמידים, מדריכים ועובדים נוספים, לרבות מורה אשר הנתבע 1 נקב בשמו בפניי. אף על פי כן, בחרו הנתבעים לא לזמן את המורה הנ"ל לתמיכה בגרסתם, ובכך נותרה גרסתו של הנתבע 1 לאופן התרחשות התאונה, כעדות יחידה שאין לה תימוכין.

גרסת הנתבעים לפיה רכב התובע "נדחף" בין האוטובוס למדרכה, לא הוכחה, משהוכח בפניי כי הנתבע 1 לא ראה את רכב התובע עושה כן, אלא רק שמע את הפגיעה (עמ' 8 ש' 14) ולא תמך, כאמור, עדותו זו בעד כלשהו מטעמו, כאשר מנגד, התובע והן העד מטעמו, אשר שהיה בקרבת מקום התאונה, ראו את אוטובוס הנתבעים סוטה לעבר רכב התובע.

לאור האמור, ולאחר שעדותו של התובע לא נסתרה בפניי, עדות אשר נתמכה בעדות עד מטעמו, שראה את התאונה, כאשר מנגד, בעדותו של הנתבע 1, הוכח כי לא ראה האחרון את התאונה, אלא טענתו לפיה רכב התובע "נדחף" בין האוטובוס למדרכה ופגע בו, הינה תוצאה של השערות ומסקנות ותו לו, אותם איני מקבלת, אני קובעת כי האחריות של התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים.

לאור האמור, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי הנני מהעדיפה את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעים, אשר ראיתי לדחותה.

באשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין תשלום שכ"ט השמאי. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, משתלבים עם גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעת בחרה לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של שמאי התובע כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב האחרון.

סוף דבר

אי לכך, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים 1 ו-2, לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 17,113 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (25/6/12) ועד למועד התשלום בפועל . כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות העד בסך של 150 ₪.