זמירי נ' לבלזון ואח'

פסק דין

לפניי תביעתו של מר יוסף זמירי (להלן - "התובע") נגד מר יעקב לבלזון (להלן - "נתבע 1") ומר חיים גורל (להלן - "נתבע 2"). אציין כבר עתה, כי במהלך ניהול התובענה, הלך נתבע 1 לבית עולמו.

התובע לא פעל לתיקון כתב התביעה כמתחייב.

טענות התובע

1.התובע תובע מנתבע 1 להשיב לו קלסרים של מסמכים, קלטות, יומנים, חומרים משפטיים וכו', הקשורים בתובע וכוללים בין היתר חומר חסוי אישי ואינטימי ביחס למשפחתו בעבר, חבריו, בנות זוג ו"עניינים אישיים וסודיים".

2.א.התובע תובע מהנתבעים, ביחד ולחוד, סך של 800,000 ₪ בגין "מעשי סחיטה, הונאה ומרמה ועושר ולא במשפט" (סעיף 5 לכתב התביעה), בגין מעשים שיפורטו להלן.

ב.התובע אינו מפרט את נזקיו אך אומר שנזקיו הנתבעים - שלצרכי אגרה הוא העמידם על סך 800,000 ₪ - מקורם בגזילת תוכנת מיקסומיה השייכת לו "הפסד שנים מסוימות וקריטיות מחייו, כל זאת תוך גרימת עוגמת נפש ונזקים, הן אישיים ונפשיים והן כלכליים, בלתי הפיכים". (סעיף 44 לכתב התביעה).

3.בהתאם לכתב התביעה היה נתבע 1 חברו של התובע וכן "מורה ומדריך רוחני של התובע".

4.התובע ממשיך ומפרט כי "נתבע 1 למעשה השתלט.... על נפשו ומוחו (של התובע – ד.א.ג.) וגרם לו לבצע את כל אשר מורים לו ולמעשה מקדיש את זמנו ויומו, שלא לומר את ממונו, לשם ביצוע הוראות והנחיות של נתבע 1" (סעיף 11 לכתב התביעה).

5.התובע טוען שנתבע 1 היה בקשר עימו ואף עזר לו, רק מכיוון שקיבל זכויות ורווחים בעסק של התובע "אשר אמור היה להצליח ולעשות כסף רב" (סעיף 13 לכתב התביעה).

6.לדברי התובע הוא הגה "תוכנה הוליסטית וכוללנית ביותר, בה נדרש ידע כלכלי מעמיק ביותר בשטח התיאוריה הכלכלית, הפיננסית והריאלית" (סעיף 29 לכתב התביעה).

7.לטענת התובע, הנתבעים חברו על מנת לגזול ממנו את הקנין הרוחני בתוכנה, ונתבע 2 אף מציג אותה כ "המצאה שלו", בעוד שנתבע 2 היה רק מתכנת צעיר וחסר ניסיון שרק נשכר על מנת לעזור באספקטים הטכניים של הפיכת התוכנה, "מיקסומיה" שמה, לכלי שימושי פרקטי.

8.לדברי התובע, הנתבעים גנבו את התוכנות, ייבשו את כל המקורות הכספיים של התובע והשתלטו על הלקוחות שלו.

9.התובע אף צרף מסמך, נספח ד' לכתב תביעתו, עליו חתומים התובע ונתבע 2 כצדדים להסכם ונתבע 1 כ"נאמן להסכם".

10.על פי נספח ד' הנ"ל "מניות הרווחים" של מיקסומיה על כל תאגידיה ופיתוחיה, בעבר בהווה ובעתיד, מתחלקות 50.1% בידי התובע, 25% בידי נתבע 2 ו – 14.9% בידי נתבע 1, כאשר 100% ממניות השליטה הן בידי התובע.

עוד נקבע שהתובע הוא מנכ"ל "החברה" ובעל זכות ההחלטה הקובע במקרה של חילוקי דעות מקצועיות וניהוליות.

התובע ונתבע 2 התחייבו לשתף פעולה בניהול החברה ופיתוחה "כל ימי חייהם וזוהי החלטה מחייבת חוקית ומוסרית" (סעיף 10 להסכם נספח ד).

למרות האמור לעיל, הוסכם כי נתבע 2 יוכל לפרוש מהחברה אם יהיו לו טענות מהותיות וצודקות הנוגעות להתנהגות פוגעת של התובע כלפיו, ובמקרה כזה הוא מתחייב ואחראי לבצע העברה שלמה, מלאה ומסודרת, כולל כל הקודים הגלויים והנסתרים של התוכנות, למחליפו, וכן התחייב שלא להתחרות במיקסומיה (סעיף 11 להסכם נספח ד').

הסכם זה נחתם ביום 6.5.2007.

11.לדברי התובע כאמור, חברו הנתבעים לגזלו ממנו, בניגוד להסכם, את התוכנה ואת לקוחות העסק, וגרמו לו נזקים כספיים ניכרים.