זמירו נ' עירית קלנסווה

החלטה

בענין "בקשה דחופה בכתב לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה" מתאריך 6.12.2013, מטעם התובע -

בהמשך להחלטות קודמות ובשים לב לכך כי התובע, המבקש, לא פעל בהתאם להחלטתי מיום 27.2.2014, הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

אף לגופה, דינה להידחות.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן בתאריך 7.12.2011 במעמד הנתבעת. דיון זה נקבע לאחר שהוחלט על על ביטול פסק דין קודם אשר ניתן כנגד הנתבעת, בשל אי התייצבותו נציג מטעמה (פסק דין מתאריך 11.11.2010 – להלן: "פסק הדין הראשון"). הואיל והתובע לא התייצב לישיבה זו - בתאריך 7.12.2011, הוריתי על מחיקת התביעה, ללא צו להוצאות (זאת בניגוד לכותרת הבקשה דנן כי פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה).

איני יכול לקבל את טענת התובע כי לא ידע אודות הדיון הנ"ל, שכן הנתבעת לא זימנה אותו, הואיל והדבר עומד בניגוד להחלטות בתיק. כך, לאחר שניתנה החלטתי מתאריך 22.2.2011 על ביטול פסק הדין הראשון, נקבע דיון על ידי המנ"ת והודעה על מועדו נשלחה לכתובתו של התובע, כפי שפורטה בכתבי הטענות מטעמו. טענת התובע, אם כן, כי יש לבטל את פסק הדין שכן הנתבעת לא זימנה אותו לדיון, אין לה על מה שתסמוך.

יתר על כן, המבקש הינו התובע וחלה עליו חובה לברר מה עלה בגורל תביעתו. כך, המבקש הגיש בתאריך 10.2.2011 תשובה לבקשת הנתבעת לביטול פסק הדין הראשון, ובכל הכבוד לא ניתן לקבל התנהלות לפיה במשך תקופה של כמעט שלוש שנים (!!) לא בדק מה עלה בגורל אותה בקשה, וממילא מה עלה בגורל תביעתו; הדברים נכונים אף בכל הקשור להתנהלות בענין הבקשה דנן.

לכך יש להוסיף את העובדה כי בהחלטתי בבקשת הנתבעת לביטול פסק הדין הראשון, החלטה מתאריך 22.2.2011, הוריתי על עיכוב הליכי הוצאה לפועל בהם נקט התובע, וחזקה על התובע כי היה מודע אף לכך, כפי שאף התובע מודה בבקשתו. אף עובדה זו תומכת בדחיית הבקשה.

כך או כך, בפסק הדין דנן, הוריתי על מחיקת תביעת התובע ולא על דחייתה, כך שככל שהמבקש עומד על תביעתו, הרי שמבלי לקבוע מסמרות, פתוחה בפניו הדרך לשוב ולנקוט בהליך, כפוף להוראות כל דין.

לאור האמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: