זלצמן נ' רומם ואח'

פסק דין

1.בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מן הטעם שזו התיישנה.

העובדות הנדרשות לענייננו:

2.בשנת 1997 נרכש בין הצדדים הסכם לרכישת דירה מכוח שילם התובע לנתבעים את התשלום הראשון, והם רשמו הערת אזהרה על שמו. הסכם זה בוטל בשנת 2001 הערת האזהרה נמחקה, אך התובע טוען כי הנתבעים לא השיבו לידו את מלוא הסכום ששילם.

3.עוד טוען התובע כי בשנת 2010 התקיימה פגישה בין הצדדים, לאחר דרישות רבות שלו שהנתבעים ישלמו את חובם, ואז הביעה הנתבעת 1 לשלם חלק מן החוב, וזאת בתנאי שהתובע יוותר על יתרת חובו.

האם התביעה התיישנה?

4.התובע טוען כי עילת התביעה נוצרה בשנת 2010 שעה שהנתבעת 1 התחייבה לשלם לו חלק מן החוב. הנתבעים לעומת זאת טוענים כי העילה נוצרה עם ביטול ההסכם, כלומר עוד בשנת 2001 ועל כן התיישנה בשנת 2008.

5.במסגרת בקשה לסילוק על הסף עלי לבחון מה יעלה בגורל התביעה אם כל טענותיו העובדתיות של התובע תתקבלנה. התובע לא טוען בכתב התביעה כי בשנת 2010 נכרת הסכם חדש עם הנתבעים אלא טוען שהיתה נכונות לשלם חלק מן החוב אם הוא יוותר על היתרה. כלומר התנהל משא ומתן על בסיס החוב שנוצר בשנת 2001 ומשא ומתן זה לא התגבש לידי חוזה, שכן לא ברור מהו הסכום שהנתבעת 1 הציעה ואף לא ברור למה הסכים התובע. יש לציין כי במסגרת התביעה דורש התובע את מלוא הסכום ששילם בשנת 1997, ואין בה ויתור על חלק מן החוב.

6. על כן אני קובעת כי עילת התביעה נולדה בשנת 2001 וזאת כאשר בוטלה עסקת המכר והוטלה על המוכרים, הנתבעים דכאן, להשיב את הסכומים שקיבלו מן התובע. כל נסיון לטעון להתחייבות או הכרה מאוחרים יותר בחוב, הינם בגדר ניסיון להאריך את תקופת ההתיישנות הדיונית, וזאת שלא כדין.

7.על כן אני קובעת כי התביעה התיישנה ודינה להדחות. התובע ישא בשכר טרחת בא כוח הנתבעים בסך של 3,500 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: