זלצמן נ' פרלדנסקי ואח'

פסק דין

הרקע והצדדים

1. עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים מיום 17.07.12, בלוד.

2.לטענת התובעת, היא נסעה ישר בנתיב השמאלי, כאשר במהלך שיעור נהיגה, רכב הנתבע 1 - שהינו מורה לנהיגה (להלן: "הנתבע") - ביצע פניה שמאלה מהנתיב הימני. כתוצאה מהפניה פגע רכב הנתבע ברכב התובעת, שהיתה בנסיעה, וגרם לנזקים לאורך הדופן הימנית.

הנתבע טען מאידך כי במהלך שיעור נהיגה נסע התלמיד בנתיב השמאלי ואותת לפנייה שמאלה, כאשר התובעת ניסתה לעקוף את רכבו משמאל, וכי עצר את רכבו אך לא יכול היה להימנע מהתאונה.

3.בדיון שנערך בפניי העידו שני הנהגים וכן עד מטעם כל אחד מהצדדים.

עד התובעת היה עובר אורח, מכר של התובעת, שעמד על המדרכה ולדבריו ראה את התרחשות התאונה. מטעם הנתבע העיד מי שנהג ברכבו והיה בזמנו תלמיד הנהיגה (להלן: "התלמיד").

במהלך הדיון הוצגו מסמכים שונים, ובשל טעות לא סומנה הודעת הנתבע למבטחת שלו, ועל כן אני מסמנת אותה כעת נ/3.

דיון והכרעה

4.לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ומהראיות שהוגשו, ושמעתי את כלל העדויות, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך יש לדעתי לקבל את התביעה, כפי שיפורט להלן.

5.ראשית, עדותו של עד התובעת היתה מהימנה עלי. מדובר בעד אובייקטיבי שאין לו כל עניין בתוצאות המשפט. אמנם, יש היכרות מסוימת ולא קרובה בינו לבין התובעת, אך אין בכך כדי להעיב על אמינותו. עדותו היתה עקבית, הוא העיד באופן שקול וללא התלהמות, הוא הבהיר שדאג תחילה למעורבים בתאונה בהיותו מתנדב כנהג אמבולנס, ותמך בדברי התובעת באופן מלא על אף שלא היה נוכח באולם בעת עדותה.

6.שנית, עדותו של התלמיד לא היתה מהימנה עלי. אמנם, אין לתלמיד אינטרס כיום בתוצאות המשפט, אך התרשמתי במהלך עדותו שהוא סבור שיש עליו חובה לסייע בעדות למי שהיה המורה שלו לנהיגה בעת התאונה. יתרה מזו, עדותו היתה מהוססת וגרסתו לא היתה עקבית.

כך, למשל, טען התלמיד כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעה וכי "הפניה שמאלה היתה תוך כדי נסיעה, לא צריך לעצור, נסעתי לאט" וכשהתבקש להבהיר אמירה זו אמר כי "אני מתקן שעצרתי בהתחלה". לאחר תיקון הדברים, היתה גרסת התלמיד כי עצר עוד לפני שהחל בביצוע הפניה שמאלה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם דבריו לפיהם "לא הסתכלתי במראה השמאלית לפני שהתחלתי בפניה שמאלה." עצירה זו גם לא נזכרה בגרסת הנתבע, בעדותו או בכתב ההגנה.

בנוסף, ניכר היה כי התלמיד – ואינני זוקפת זאת לחובתו – לא זכר באופן מלא את כל הפרטים, והוא הסביר כי:

"הרכבים שנסעו ישר המשיכו והרכבים שהיו מצד שמאל עצרו, או שאני לא זוכר."

7.שלישית, התלמיד אישר שלא הסתכל במראה השמאלית בטרם ביצוע הפניה שמאלה, ולא ראה את התובעת יוצאת לעקיפה, כפי שטען הנתבע כי עשתה. אפילו אם התלמיד לא דאג לבחון את דרכו ואת הנתיב משמאלו לפני הפניה שמאלה, הרי שהיה על הנתבע, כמורה לנהיגה, לעשות כן. אילו היה הנתבע עושה כנדרש, חזקה שהיה מבחין בנתבעת יוצאת לעקיפה, ופועל לעצור את התלמיד עוד לפני התחלת הפנייה שמאלה.

8.רביעית, גרסתו של הנתבע אינה סבירה, לאור מיקומי הנזק ברכב התובעת. לפי דברי הנתבע בעדותו "למזלה תוך כדי עקיפה זיהיתי אותה ועצרתי ואם לא הייתי עוצר הייתי פוגע בה...". מאידך, לפי תיאורו של הנתבע בהודעתו למבטחת הפגיעה ברכב התובעת היא של "שריטה לאורך 2 הדלתות צד ימין וכנף אחורי". מכאן, שגם אליבא דנתבע רכב התובעת לא נפגע בחזיתו ולא בכנף הקדמית, כאשר נזק כזה היה צפוי לו התובעת היא שפגעה ברכב הנתבע, ולא להיפך.

9.אחריותו של הנתבע נובעת גם מכך שלקח את התלמיד, שהיה לדבריו תלמיד מתחיל, למקום שהוא תיאר כ"צומת מאד מסובכת." הנתבע, כמורה לנהיגה, היה צריך למנוע פניית התלמיד שמאלה בצומת כזה ללא בדיקה מודעת של מצב התנועה מכל צידיו בטרם התחיל לפנות.

10. אשם תורם

בנסיבות המקרה, יש לדעתי להטיל על התובעת אשם תורם לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה. התובעת בעדותה אישרה כי לא ראתה את רכב הנתבע נוסע או מגיע מצד ימין, ויש בו להעיד על חוסר תשומת לב של התובעת לנעשה בכביש. היה על התובעת לנסוע בזהירות יתרה ולבחון היטב את הדרך לפניה, כולל בנתיב הימני, שכן לו היתה מבחינה ברכב לימוד הנהיגה לפני התאונה, היתה נזהרת שבעתיים, ואפשר היה שהתאונה היתה נמנעת.