זלצמן אסף נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על החלטת בימ"ש לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש קמא"), אשר ניתנה ביום 7.12.11 על ידי השופט שמואל יציב בתיק 5684-06-11. בהחלטתו דחה בימ"ש קמא את בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן בהעדר

המערער הובא לדין בבימ"ש קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א), 39א הכל לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה – תשכ"א - 1961.

בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 11..3.11 בשעה 02:30, ברח' קרן היסוד קריית ביאלק, ברכב בהיותו שיכור. בדיקת הינשוף שנערכה לו הראתה כי בגופו נמצא ריכוז אלכוהול ברמה של 380 מק"ג אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

המערער זומן לדיון ליום 3.7.11, אך לא התייצב, הורשע בהעדרו והטיעונים לעונש נדחו ליום 8.11.11. לישיבה זו התייצב המערער וביקש דחייה כדי לאפשר לו להיות מיוצג ואכן בימ"ש קמא נעתר לבקשתו ודחה את הדיון ליום 24.11.11. כאמור לישיבה זו התייצב המערער ובא כוחו עו"ד חילף שביקש דחיית הדיון כדי לאפשר לו להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר משום שהזימון למשפט נותר ברכב בו נהג המערער ביום ביצוע העבירה ובעיקר משום שביום הדיון שאליו לא התייצב המערער, הוא היה בפעילות צבאית שמנעה ממנו לצאת את יחידתו. בימ"ש קמא לא נעתר לבקשה ודחה אותה, תוך שהוא מורה לצדדים לטעון לעונש.

בימ"ש קמא שמע את טענות הצדדים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלית, 3 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, קנס בסך של 1000 ₪ שישולם תוך 90 יום.

הערעור מופנה כנגד החלטת בימ"ש קמא שלא לבטל את הכרעת הדין שניתנה בהעדר.

המערער טען כי הוא חייל בשירות סדיר ובמועד שהיה קבוע שהה בפעילות צבאית ומפקדיו לא התירו לו להתייצב לדיון – טענתו זו נתמכה באסמכתא ממפקדו ממנה עולה כי המערער משמש לוחם בחטיב הצנחנים ובימים 1.7.11 ועד ליום 5.7.11 היה בפעילות צבאית לכן נהגו כמקובל אצלם ב- " עוצר יציאות בו נמצא הגדוד".

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. המערער זומן כדין ולא התייצב והגם שהיה בפעילות מבצעית, הרי שיכל ואף היה עליו להגיש בקשה לדחיית הדיון ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

המשיבה הפנתה לכך, שהמערער טען כי הוא שכח את הזימון ברכב בו נהג ביום ביצוע העבירה, טענה מיתממת, לגישתה, הואיל והמערער זומן, גם כן, לשימוע והתייצב שם וכי בהזמנה לשימוע רשום מועד הדיון.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת בימ"ש קמא ובפסק דינו, באסמכתא הצבאית ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו ופסק דינו של בימ"ש קמא.

מהאישור הצבאי עולה כי המערער משרת בשירות חובה ובמועד הדיון היה בפעילות צבאית, לכן נבצר ממנו להתייצב לדיון.

אומנם המערער טען כי הוא השאיר את הזימון ברכב בו נהג בעת ביצוע העבירה ולא זכר את מועד הדיון, עדיין אין בכך כדי להביא לדחיית טענתו העיקרית ביחס לסיבה שמנעה ממנו להתייצב, הגם שהזימון היה בידו בין אם המדובר בזימון שנמסר לידיו ובין אם המדובר בזימון לשימוע בו נרשם מועד הדיון, כי הרי המבחן הוא קיומה של סיבה מוצדקת להיעדרות. המערער חייל הכפוף להוראות הצבא שאינו יכול לעשות דין לעצמו ולעזוב פעילות צבאית ללא אישור מפקדיו ומשאלה אישרו בכתב כי לא היה ניתן לשחרר את המערער למשפטו עקב אותה פעילות, יש בכך לטעמי, כדי לענות על הדרישה לקיומו של הצדק סביר להיעדרות.

כאמור די בקיומה של עילה אחת משתי עילות כשהראשונה היא קיומה של עילה מוצדקת להיעדרות, עילה שהוכחה במידה הדרושה ולכן ברי כי דין הערעור להתקבל.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטתו ופסק דינו של בימ"ש קמא ומחזיר את הדיון אליו מהשלב של ההקראה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ב, 06 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: