זלפה נ' קרסיוב ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך של 5,133 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים אשר אירעה ביום 03.06.12.

טענות הצדדים

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה נהג התובע ברכבו בכיכר שיש בו שני נתיבים, כאשר היה בנתיב הפנימי של הכיכר, נסעה הנתבעת 1 ברכבה מאחוריו, עלתה על אבני השפה של הכיכר, עקפה אותו ופגעה ברכבו בחלקו האחורי וחלקו השמאלי. התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לו הינו בשיעור 4,383 ₪. בנוסף צירף חשבונית בגין עלות שכ"ט השמאי.

הנתבעות שללו גרסת התובע ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתן, בכיכר בו שני נתיבים, נכנס התובע לכיכר במהירות ובחוסר זהירות, ולאחר כניסתו לכיכר, סטה לעבר רכב הנתבעת 1, אשר היה בנתיב הפנימי של הכיכר.

עוד טענו הנתבעות כי רכב התובע נבדק לאחר 46 ימים ממועד התאונה, ולא מן הנמנע כי בזמן זה נפגע רכב התובע מתאונה אחרת, וכי הנזקים הנתבעים אינם קשורים לתאונה עסקינן.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים, עיינתי במסמכים, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.

גרסת התובע נתמכת בעדות אשתו, אשר שהתה יחד איתו ברכב במועד התאונה, ואשר תומכת בעובדות כתב התביעה, וכן בעדותו של התובע בפניי, לפיהם בזמן התאונה רכב התובע היה בנתיב הפנימי של הכיכר (ראה עדות התובע בעמ' 1 ש' 33-34 ועדות אשתו בעמ' 2 ש' 17-18). מנגד, עדות הנתבעת היתה עדות יחידה, אשר לא נתמכה בראיה נוספת כלשהי.

זאת ועוד, גרסת התובע מתיישבת עם הנזקים כפי שמופיעים בתמונות שהוצגו בפני, וכן עם מנגנון התאונה הנטען. אם טענת הנתבעות כי הנתבע 1 היא זו אשר נסעה בנתיב הפנימי של הכיכר, ורכב התובע סטה לנתיב שלה ופגע בה, היא הנכונה הרי שלא היינו צריכים לראות נזק בפנס האחורי שמאלי של התובע, אלא רק נזק בצד שמאל של רכב התובע.

בנוסף, מצאתי את עדות התובע אמינה ועקבית. התובע העיד כי ביקש לפנות שמאלה בכיכר,כאשר הנתבעת 1 היתה מצידו או אחריו (עמ' 2 ש' 1) כאשר תימוכין לגרסתו זו ניתן לראות בעדותה של הנתבעת, אשר ציינה כי נסעה מאחורי התובע (עמ' 3 ש' 27).

חקירתו הנגדית של התובע לא הצליחה למוטט את גרסתו לעניין אופן התרחשות התאונה.

איני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה רכב התובע נסע במהירות אל תוך הכיכר, כפי שנטען בכתב ההגנה, כאשר נסיעה במהירת יש בה כדי לגרום נזק כבד יותר לשני הרכבים, מה שלא עולה בתמונות שצורפו.

בחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים באשר לאופן התרחשות התאונה, ובאתי לכלל מסקנה, כי הנני מעדיפה את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעות, אשר ראיתי לדחותה.

באשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, משתלבים עם גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה. בנוסף, הציג התובע כאמור חשבונית בגין שכ"ט שמאי ועל כן מצאתי, כי מדובר בנזק שנגרם לתובע, שעל הנתבעים לשפותו בשל כך.

איני מקבלת טענות הנתבעות בדבר ניתוק קשר סיבתי בין התאונה לנזקים הנטענים, ככל והרכב נבדק אחרי למעלה מארבעים יום מיום התאונה, כאשר הנתבעות לא טרחו להעמיד את רכב התובע לבדיקה, ו/או להמציא חוות דעת שמאי מטעמן, הסותרת ממצאי חוות דעת השמאי מטעם התובע.

סוף דבר

אי לכך, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסך של 5,133 ₪. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבל פסק הדין לידי הנתבעות, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מעד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידי הצדדים.