זלפה ואח' נ' עדוי ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 14,705 ₪, שהוגשה בבית משפט לתביעות קטנות, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 28.01.13.

טענות הצדדים

על פי טענת התובעים, עת עמד רכבם בעצירה מוחלטת באזור התעשייה בנצרת עילית, על מנת לתת זכות קדימה לרכבים המגיעים משמאל, הגיע רכב הנתבעים נהוג בידי הנתבע 1, כאשר עגלה רתומה מאחורי רכבו. לפתע, סטה רכב הנתבעים לימין ופגע ברכב התובעים, לכל אורכו בצדו השמאלי.

התובעים צירפו חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבם, הינו בשיעור של 12,105 ₪. בנוסף צירפו התובעים קבלה בגין תשלום שכ"ט שמאי בשיעור של 1,400 ₪.

התובעים ביקשו להורות על קבלת התביעה ולפסוק את הסכומים הנ"ל, בצירוף הוצאות טיפול בתביעה וכן הוצאות רכב חלופי לתקופת התיקון בשיעור של 1,200 ₪.

מנגד, שללו הנתבעים גרסת התובעים לאופן התרחשות התאונה. לטענתם, במועד התאונה, עת נסע רכבם בנתיב הימני של כביש ראשי, ולאחר שחצה רכבם צומת פנוי, התפרץ לפתע רכב התובעים מצד ימין של הכביש, כאשר נסע על נתיב ההשתלבות ותוך כדי ניסיון השתלבות בנתיב של נתבע 1, פגע רכב התובעים בעגלת רכב הנתבעים.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, וכן עדות התובעת 1, באתי לכלל מסקנה לפיה יש להורות על דחיית התביעה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.

בעדותו בפניי תיאר התובע 2, אשר נהג ברכב הנתבעים, את גרסתו לאירוע התאונה (עמ' 1 ש' 15-17). בחקירתו של התובע 2 התגלו סתירות למנגנון התאונה הנטען על ידו, לרבות בעניין הנזקים הנטענים.

גרסתם של התובעים לאופן התרחשות התאונה, כפי באה לידי ביטוי בכתב התביעה "פגע ברכב הנפגע לכל אורכו בצידו השמאלי" וכן בדיון בפניי (עמ' 3 ש' 11), אינה מתיישבת עם הנזקים העולים מהתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעמו. מעיון בתמונות אלו עולה כי בניגוד לגרסת התובעים, הרי הפגיעה מתחילה מחלקו האמצעי שמאלי של הרכב עד הפגוש הקדמי השמאלי, כאשר אין עדות לפגיעה בחלקו האחורי, כפי שטענו התובעים.

זאת ועוד, מעיון בטופס ההודעה למבטחת רכב התובעים, מציין התובע 2, מוסר ההודעה, כי העגלה "נועעה משמאל לימין" ופגעה ברכבו מצד שמאל, כאשר גם רכב הנתבעים פגע ברכבו. מתיאור התאונה בטופס ההודעה, אנו למדים כי העגלה אשר לטענת התובעים זזה לימין ולשמאל, פגעה תחילה ברכב התובעים, כאשר תיאור זה אינו מתיישב עם התיאור אותו מסר התובע 2 בפניי, לפיו הגלגל הקדמי של רכב הנתבעים נכנס בגלגל קדמי שם רכב התובעים (עמ' 3 ש' 3 , 23). אילו אקבל את טענת התובע 2, הרי מוקד הפגיעה היה אמור להיות בגלגל הקדמי של רכב התובעים, ולא כך הוא הדבר, כאשר מוקד הפגיעה בענייננו, הינו בחלקו האמצעי של רכב התובעים, מה גם שלא צורפה בפניי כל עדות על פגיעה כלשהי ברכב הנתבעים, שיש בה ללמד על מנגנון התאונה הנטען.

בנוסף, טענתו של התובע 2 לפיה העגלה של רכב התובעים "השתוללה" לא הוכחה. עדותו של התובע 2 בעניין זה הייתה עדות יחידה ללא תימוכין. מעדות התובעת 1, אשתו של התובע 2, ששהתה עמו ברכב בזמן התאונה, לא ניתן ללמוד כי הלה ראתה את העגלה משתוללת, כשמחד ציינה כי התובע 2 הוא זה שראה את העגלה במצבה הנ"ל, וביקש ממנה להסתכל (עמ' 1 ש' 27), אלא שבהמשך עדותה מציינת "פתאום הרגשתי שאני מתרוממת ושאלתי מה קרה ובעלי אמר שהעגלה נכנסה בנו". עדותה של התובעת 1 לפיה כביכול ראתה את העגלה "משתוללת" אינה מתיישבת עם השאלה הנ"ל שהפנתה לבעלה, ממנה ניתן ללמוד כי לא ידעה מה הסיבה להתרוממותה, מה גם שלשאלת בית המשפט, השיבה התובעת 1 כי משהסתכלה לכיוון העגלה, ראתה את העגלה כשפגעה בהם, דהיינו לא ראתה את העגלה במצבה, טרם הפגיעה.

אוסיף, שאין חולק בין הצדדים כי טרם הפגיעה, נסע רכב הנתבעים בכביש ישר. מעיון בטופס ההודעה על תאונה של התובעים, לרבות האופן בו צייר התובע 2 את התאונה, ובשים לב לנזקים המופיעים בחוות דעת השמאי, לרבות תמונות הנזק, המסקנה המתבקשת הינה כי התובע 2 ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעים, ללא שהעריך נכונה את המרחק בין הרכבים. הדבר מקבל חיזוק במיוחד לאור העובדה כי בעדתו בפניי, ציין התובע 2 כי המרחק בינו לבין רכב הנתבעים היה 20-25 מ', כאשר אף לא ידע להצביע על מהירות נסיעתו, אם כי ציין שרכב לפניו נסע במהירות של 30 או 40 קמ"ש. נסיעה במהירות כזו, היה בה כדי לאפשר לרכב התובעים להשתלב בנתיב נסיעת רכב הנתבעים, טרם התקרב האחרון אליו, ובכך למנוע את התאונה.

יתרה מזו, עדותו של התובע 2 לפיה רכב התובעים "נסע מהר, ניסה לברוח ממשהו", (עמ' 2 ש' 31), וכן "קרה לו משהו, לא יודע" (עמ' 4 ש' 10) אינה מתיישבת עם עדותו בהמשך, לפיה לא ידע את מהירות הנסיעה, כאשר מנגד, כן ידע להעריך את מהירות הרכב שנסע לפני רכב הנתבעים. לסתירה זו לא ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי התובע 2, ויש בה כדי ללמד כי בזמנים הרלוונטיים, לא ידע התובע 2 להעריך נכונה את המרחק בין הרכבים המעורבים בתאונה.

מנגד, העיד בפניי הנתבע 1 אשר נהג ברכב הנתבעים, תיאר את גרסתו לתאונה (עמ' 4 ש' 1-3). חקירתו הנגדית של הנתבע 1 לא כרסמה בגרסתו לעניין אירוע התאונה, כאשר הנתבע 1 אף סיפק הסבר המניח את הדעת לנסיבות התרחשות התאונה (עמ' 4 ש' 28-32), כאשר הסבר זה אף מתיישב עם הודעתו למבטחת רכבו, שניתנה בסמוך לתאונה (נ/1). מצאתי את גרסת הנתבע 1, לעניין נסיבות אירוע התאונה, כגרסה מהימנה ואני נוטה לאמצה.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם. אי לכך, אני מורה על דחיית התביעה.

על אף התוצאה אליה הגעתי, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: