זלמנוב נ' יחזקאל ואח'

החלטה

שכר העד בסך 200 ₪, ישולם בשלב זה על ידי התובעת ואתחשב בכך במועד פסק הדין.

ניתנה והודעה היום א' אדר תש"ע, 15/02/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

פסק דין

התביעה שלפני מתייחסת לתאונה שארעה ביום 11.4.08.

הצדדים אינם חלוקים על כך, כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת, אשר יצאה מחניה בצד שמאל של הכביש, ונכנסה לנתיב נסיעתו של נהג התובעת, מר ריבל.

המחלוקת, כפי שהגדירו הצדדים, היא בנושא הנזקים. שולם סכום שאינו במחלוקת, המתייחס למוקד שאינו במחלוקת.

לטענת הנתבעת, רק הפינה השמאלית קדמית ברכב התובעת נפגע כתוצאה מהתאונה, ואילו הנזק הנטען לאורך כל דופן שמאל אינו קשור לאירוע.

בדיון שלפני, העיד הנהג ברכב התובעת. לדבריו, הנתבעת יצאה באופן פתאומי מצד שמאל, הפגיעה הראשונית הייתה בין הפגיעה השמאלית קדמית של רכבו לצד ימין של רכב הנתבעת. מכח האנרציה, המשיך רכבו מעט קדימה, עד שחלף על פני רכב הנתבעת, וכך נגרמה פגיעה לאורך כל דופן שמאל.

עוד העידה לפני הנתבעת. לטענתה, הפגיעה הייתה בין הפינה השמאלית קדמית ברכב התובעת, לבין הכנף הימנית קדמית ברכבה, כאשר נקודת המגע הייתה בין הגלגל הקדמי ימני לבין הדלת. לטענתה, כלי הרכב נעצרו במקום, ורכב התובעת לא המשיך לנסוע מעבר לכך.

הנתבעת טענתה, כי הנהג נסע "די במהירות". לאחר מכן ציינה, כי מדובר במהירות של כ-40 קמ"ש. לשאלת ב"כ התובעת, ציינה, כי לא שמעה חריקת בלמים לפני התאונה. עוד ציינה, כי לא בדקה את נזקי רכב התובעת לאחר האירוע. עוד התברר, כי ברכבה היו תינוקת וכן אימה של הנתבעת. למרות זאת, האם לא זומנה לעדות.

לאחר ששמעתי את שני העדים והתחשבתי במכלול הראיות, לרבות צילומי הנזק, הגעתי למסקנה, כי הנזק הנתבע נגרם בתאונה. זאת, הן על סמך עדותו של הנהג, הן לאור הרצף בגובה הנזקים, בצד שמאל של רכב התובעת, הן משום שגרסתה של הנתבעת בדבר עצירה במקום למרות העדר חריקת בלמים ומהירות נסיעה "די גבוהה" אינה הגיונית, והן בשל העדר עדה רלוונטית מצד הנתבעת.

באשר לטענותיו של ב"כ הנתבעים בדבר התוספת לדו"ח השמאי: אלה הועלו מבלי שנשאלה כל שאלה שהיא כלפי העדים מטעם התובעת (הנהג לא נשאל על כך ובעלת הרכב, התובעת, הנמצאת באולם, לא נשאלה אף היא) ונוסף על כך, השמאי לא זומן לעדות, כמצוות תקנת 130 א.

באשר לחשבונית הזיכוי – אני מקבלת את הטענה ויש להפחית סכום זה מסכום התביעה.

באשר יתר החשבוניות, בהתאם לפסק דין דיור לעולה – גם אם אין הוכחה על תיקון הנזק, תובע פרטי רשאי לתבוע את הנזק שנגרם לו.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 3,855 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 24.4.08 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, הוצאות משפט, הכוללות אגרה בסך 667 ₪, שכר בטלת העד כפי שנפסק וכן שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

המזכירות תחזיר לנתבעת 1 את הסכום שהפקידה בעקבות צו ההבאה שהופקד.

ניתנה והודעה היום א' אדר תש"ע, 15/02/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת