זלמן נ' אגם ואח'

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. עניינה של התביעה והתביעה שכנגד בתאונת דרכים מיום 09.07.13, בכביש הגישה לחניון מרכז הנופש גלי הדר בראשון לציון.

2.לטענת התובע, הוא נסע בכביש, כאשר מימינו גדר חיה. רכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שנסע לפני התובע, פנה שמאלה לכיוון מקומות החניה, ולאחר מכן כאשר התובע כבר התקדם בדרך, חזרה לפתע הנתבעת למסלול הנסיעה ופגעה בצדו השמאלי של רכב התובע.

3.בכתב ההגנה תוארה התאונה כך: "נסע רכב הנתבעים וביקש לבצע פניה לימין, לפתע הגיח רכבו של התובע, במהירות, בחוסר זהירות, ללא תשומת לב, תוך שהוא מבצע עקיפה בצומת מימין, פגע ברכב וכך גרם לתאונה".

4.במהלך הדיון העידו שני הנהגים, ולא היו עדים לאירוע.

התובע חזר על גרסתו וטען כי במקום האירוע הודתה הנתבעת באחריותה, ולאחר מכן חזרה בה לאחר שקיבלה ייעוץ.

הנתבעת הגישה את הודעתה למבטחת על אירוע התאונה, והבהירה כי זו גרסתה. בהודעה (נ/1) רשמה הנתבעת כי "נסעתי בכניסה לחניה ניסיתי להיכנס ימינה רכב שהיה צמוד לצד הימני שלי שפשף אותי לא שמר מרחק." בהמשך עדותה ובעת הדגמת האירוע עם מכוניות צעצוע, הראתה הנתבעת כי סטתה מעט שמאלה לפני הפניה ימינה, לטענתה – כדי לקחת סיבוב בקשת רחבה ימינה, וציינה כי כלל לא ראתה את התובע ולא ידעה ברגע המכה ממה נגרם הרעש בעת התאונה. הנתבעת עמדה על טענתה כי לא פינתה את נתיב הנסיעה חרף הסטיה שמאלה.

5.לדיון התייצב התובע עם השמאי מטעמו, מאחר ובכתב ההגנה נדרשה חקירת השמאי. הנתבעת לא ביקשה להציג לשמאי שאלות כלשהן, ועל כן לא נשמעה עדות השמאי, שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה.

דיון והכרעה

6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, אני מעדיפה את גירסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ברובה, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע, שהיתה עקבית וברורה, תאמה את מיקום הנזקים בכלי הרכב והיא סבירה בשים לב לאופי מקום אירוע התאונה כפי שנראה בתמונות ת/1. קשה לקבל את הטענה כי הנתבעת לא פינתה את נתיב הנסיעה, וזאת מאחר שבצד ימין בכיוון נסיעת התובע מצויה גדר חיה, ואילו לא היתה הנתבעת מפנה את הנתיב – למצער באופן חלקי - לא יכול היה התובע להיכנס ברווח בין רכב הנתבעת לבין אותה גדר.

שנית, הנתבעת העלתה מספר גרסאות, כאשר הובהר כי הטענות בכתב ההגנה אינן מתיישבות עם עדותה של הנתבעת בדיון. הנתבעת, כפי שהבהירה, כלל לא ראתה את התובע לפני התאונה – ולכן אין כל אפשרות לקבל את הטענות בנוגע לאופן נהיגתו – מהיר, בחוסר זהירות, בחוסר תשומת לב וכד'.

שלישית, קשה לקבל את העובדה שהנתבעת לא הבחינה בתובע לפני התאונה, כאשר אין ספק – וכך גם לגישתה – כי התובע נסע מאחוריה, ולא במרחק גדול, עד לאירוע התאונה. סטיה של הנתבעת (אפילו בתוך הנתיב) שמאלה, וחזרה למרכז הנתיב ימינה, מבלי להביט במראות ולדעת אם ישנם כלי רכב נוספים בקרבתה, מהווה נהיגה בחוסר זהירות.

רביעית, הנתבעת ידעה למסור בעדותה כי לא חנתה מצד שמאל, שכן החניות שם היו מלאות.

7.מהאמור לעיל אני מסיקה כי הנתבעת פנתה מנתיב הנסיעה שמאלה, וזאת מבלי שהבחינה, בטרם פינתה את הנתיב, כי נמצא רכב מאחוריה. סטיית הנתבעת מנתיב הנסיעה היתה סטייה ממשית, עד כדי פניה, ולא מדובר היה בסטייה קלה, והיא נעודה כדי לחנות משמאל, אל כאשר הבחינה הנתבעת שאין מקומות חניה פנויים, חזרה לנתיב הנסיעה בלא להביט ולבחון אם נתיב הנסיעה (שפינתה קודם לכן) פנוי. בשל כך, אחראית הנתבעת לתאונה.

8.בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי יש להטיל על התובע אשם תורם כלשהו. לאחר שהנתבעת סטתה ולמעשה פנתה שמאלה, לא היתה כל מניעה שהתובע ימשיך בנסיעתו, ולא היה עליו לצפות את החלטת הנתבעת לחזור ימינה לנתיב הנסיעה.

הנזקים

9.באשר לסכום הפיצוי, התובע הוכיח סכום נזק בסך 16,118 ₪ (נזק ממשי, ירידת ערך ושכ"ט שמאי). משלא נחקר השמאי על חוות דעתו, חרף הדרישה שיתייצב לחקירה כזו, אני קובעת כי חוות דעתו מתקבלת במלואה.

10.בתביעה המתבררת בבית משפט לתביעות קטנות, אין מקום לפסוק הוצאות ייעוץ משפטי. אמנם, אין מניעה כי בעל דין הבוחר לעשות כן יפנה לקבלת ייעוץ מקצועי, אך מאחר ואין צורך או חובה לעשות כן, בחירה זו אינה צריכה להטיל נטל כספי על הצד שכנגד. במקרה דנן, התובע הוא שבחר להגיש את התביעה בבית משפט זה, ועל כן אם העדיף לשלם עבור ייעוץ משפטי, תשלום זה מונח לפתחו ולא יוטל על הנתבעות.