זליחה כהן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי שתי בקשות האחת לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהוטלה על המבקש והשנייה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב .

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל למשך 30 ימים בגין נהיגה בשכרות ורכבו הושבת למשך 30 ימים, זאת על פי החלטת הקצין הפוסל.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום והזמנה לדין (דו"ח) בגין נהיגה בשכרות עבירה על פי סעיף 62 (3) , 64 ב (א) וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה ותקנה 169 (א) לתקנות התעבורה.

כמות האלכוהול שנמדדה בגופו של המבקש באמצעות מכשיר הינשוף, הינה 335 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה , ולהלן עיקר טענות הצדדים:

ב"כ המבקש חולק על קיומן של ראיות לכאורה וטוען כי המבקש הרגיש שלא יכול לנהוג ולא נהג כלל ברכב וכנראה שהשוטרים ראו רכב אחר שמגיע לחניה ונוסע ברוורס והגיעו אליו כי ראו דלת פתוחה. אומנם מהחומר עולה כי השוטר לכאורה ראה את הנהיגה, לא רשם דו"ח מפורט על כך והסתמך על הדוחות המובנים של המשטרה , אין נסיבות ביצוע מסודרת ,אין דרך העצירה ומיקום ולא ניתן לראות מה אירע באותו הלילה.

בנוגע לכיול טוען ב"כ המבקש כי מפלט הכיול עולה כי הוכנס גז שונה , לא ידועה הכמות שהוכנסה לבלון והמפעיל הסתמך על הפתקית המצויה בבלון.

בנוגע לבדיקת הנשיפה טוען כי על פי התוצאה יש כמות שונה בין הנשיפה הראשונה לשניה ,המבקש הועבר לבדיקת הנשיפה ב4:22 וב4:55 והבדיקה נערכה בשעה 4:22.

בנוסף לכך טוען כי המפעיל לא שמר על המבקש אלא אדם אחר ששמו לא צוין.

בנוגע לבדיקת מאפיניים טוען ב"כ המבקש כי המבקש עבר את הבדיקה בהצלחה עמידתו והליכתו יציבה ולא החטיא בהבאת אצבע לאף.

עוד מוסיף ב"כ המבקש כי עברו התעבורתי של המבקש קל , 7 עבירות מסוג ברירות משפט , אין תאונות דרכים ואין לו עבירות זהות.

לסיום טוען ב"כ המבקש כי המבקש עובד במשלוחים , אימו אינה עובדת ומצבם הכלכלי לא טוב.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה וטוען כי לא נפל כל פגם בשיקול דעתו של הקצין שכן ב"כ המבקש אישר כי אכן המבקש לא היה כשיר לנהיגה .

בנוגע לחומר הראיות מפנה ב"כ המשיבה לדו"ח פעולה, אכיפה של נהיגה בשכרות, בו התיחס השוטר לנהיגתו של המבקש ביציאה מהחניה , הרכב נעצר 15 מטר לפני המחסום , נסע אחורנית וחזר לחניה .

כמו כן יש סימון על המתנה של 15 דקות , המבקש עצמו מסר ששתה בקבוק בירה במועדון.

לגבי פלט הכיול, לטענת ב"כ המשיבה המפעיל ידרש להסביר את הפער בפלט ומניח שמדובר בטעות קולמוס.

לגופו של עניין:

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה:

"שיקול הדעת הניתן לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד- רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני- עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו".