פסק דין
ביום 22.6.11 ארעה תאונה ברחוב אפרים שבקרית ביאליק, במהלכה פגע רכב הנתבע 1, מ.ר.
93-693-50 (להלן: "רכב הנתבע"), שהשימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 2, ברכב התובע,
מ.ר. 70-709-62 (להלן: "רכב התובע").
לטענת התובע, שהיה נהג חדש באותה העת, בעת שנסע ברחוב אפרים, שהוא רחוב דו-סטרי, והתכוון להכנס לחניה בצידו השמאלי של הרחוב, הוא עצר במסלול נסיעתו, אותת שמאלה ומשראה שהמסלול הנגדי פנוי החל בפניה שמאלה. מיד עם תחילת הסטת רכבו שמאלה לצורך ביצוע הפניה, פגע בו מאחור רכב הנתבע, אשר לטענת התובע לא היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אלא על ידי אדם אחר, אשר פרטיו לא נמסרו לו.
התובע מוסיף כי מיד לאחר התאונה הנהג ברכב הנתבע, שלפי הבנתו היה עובד בעסקו של הנתבע, יצא מהרכב והודה שהוא אשם בתאונה. רק לאחר חילופי דברים נוספים ולאחר שהנתבע ואדם נוסף, שהתובע חשב שהוא מוסכניק, הגיעו למקום, חזר בו הנהג מהודאתו.
לעומתו טען הנתבע כי הוא שנהג ברכבו ביום התאונה, וכשהבחין ברכב התובע עומד זמן ממושך במסלול נסיעתו התחיל בעקיפתו מצידו השמאלי, ואז רכב התובע פנה בפתאומיות שמאלה על מנת להכנס לחניה בצד שמאל. הנתבע הוסיף אי משהבחין בכך הסיט את רכבו שאלה בחוזקה, וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבע עם פינתו הימנית קדמית, בצד שמאלי אחורי של רכב התובע, ולא מאחור כפי שטען התובע.
הנתבע הכחיש כי עובד שלו נהג ברכב בעת התאונה, אך אישר כי בנו, שהוא קצין רכב בצבא, הוזעק על ידו למקום לאחר התרחשותה, והוא שעזר לתובע ליישר במעט את הכנף השמאלית אשר בשל התעקמותה מנעה את המשך הנסיעה ברכב התובע. משעומת הנתבע עם כך שגירסתו זו אינה תואמת את האמור בטופס ההודעה, בו צויין כי רכב התובע סטה ממסלול נסיעתו לתוך מסלול נסיעת רכב הנתבע, ציין הנתבע כי הוא לא מילא את הטופס אלא בנו, לאחר שהוא מסר לו את אשר ארע.
לאחר שמיעת העדויות בפני, ואף מבלי שאכריע בטענה בדבר זהות הנהג ברכב הנתבע, אני מקבלת את גירסת התובע וקובעת כי האחריות לארוע התאונה מוטלת על הנתבע. לא נסתרה טענת התובע כי הוא אותת בדבר כוונתו לפנות שמאלה, ולמעשה גם הנתבע אישר כי רכב התובע עמד במסלול הנסיעה של שני הרכבים, בין אם זה לעשר שניות ובין אם ליותר זמן. גם על פי גירסת הנתבע ברור כי הוא זה שעבר לתוך המסלול הנגדי על מנת לעקוף את רכב התובע, וזאת במקום להמתין ולראות מה מתעתד התובע לעשות כאשר הוא עצר במסלול הנסיעה, ולטענתו, כשלא הוכחשה, אף אותת שמאלה. נראה כי הנתבע, או מי שנהג ברכבו, היה חסר סבלנות משראה שהתובע מתמהמה ואינו מבצע את הפניה שמאלה מיידית, ולפיכך, במקום להמתין או לבחון מה מתעתד התובע לעשות, ניסה לעקוף אותו תוך כניסה למסלול הנסיעה הנגדי. אין בכך לומר שהוא לא היה רשאי לעשות כן, אלא רק כי עשה כן בחוסר זהירות, ובכך גרם להתרחשות התאונה.
דווקא העובדה שהפגיעה ברכב התובע היתה בחלקו האחורי (כאשר מתמונות הנזק שהוצגו לאחר הדיון ניתן לראות כי מיקום הפגיעה הינו בדיוק בפינה שמאלית אחורית ולא בצד שמאלי אחורי כטענת הנתבע) מעידה כאלף עדים שהנוהג ברכב הנתבע נהג בפזיזות, שכן הדבר מעיד על כך שהתובע היתה לקראת השלמת הפניה שמאלה בעת התנגשות הרכבים, גם באם אאמץ במלואה את גירסת הנתבע.
אמנם נכון כי הפגיעה הנחזית ברכב הנתבע בתמונה שהוצגה בפני אינה פגיעה חמורה והדבר מעיד על כך שהפגיעה לא היתה כה קשה כפי שתיאר אותה התובע בעדותו, אולם לא ניתן לומר שאין כל פגיעה ברכב הנתבע שכן מדובר בתמונה אחת מזווית אחת בלבד, ואשר גם ממנה ניתן להתרשם שהפנס הקדמי ימני דחוף מעט פנימה.
משקיבלתי את גירסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה אינני מוצאת לנכון לייחס לו רשלנות תורמת שכן הוא אותת על כוונתו לפנות שמאלה, וגם אם לא ראה את רכב הנתבע רגע לפני ביצוע הפניה, אין בכך להעיד על רשלנות מצידו שכן לא היתה לו כל דרך לצפות שהנוהג ברכב הנתבע יבחר לנסות ולעקוף אותו משמאל במקום להמתין ולאפשר לו את השלמת הפניה.
באשר לגובה הנזק – מעבר לנזק הישיר המסתכם לסך של 5,740 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 800 ₪, אני סבורה כי יש לפסוק ירידת ערך מתונה ביותר בסך של 500 ₪ בלבד, הן מאחר וקביעת השמאי נראית מוגזמת ולא לוקחת בחשבון את העובדה כי מדובר ברכב מסחרי שהיה בבעלות ליסינג בקביעת שווי הרכב, והן לאור העובדה כי השמאי לא ציין כי בדק את הרכב לאחר התיקון וקביעה של 3.5% ירידת ערך נראית מאוד גבוה ביחס לנזק הנראה בתמונות.
לאחר שהתובע הציג אישור בדבר היותו עוסק פטור אין לנכות את המע"מ מסכום הנזק בו נשא, כמו כן הוצג אישור עדכני בדבר אי הגשת תביעה למבטחתו.
אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 7,040 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 350 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים.