זלטה-גליק נ' עיריית קריית ביאליק

פסק דין

1.לפני תביעה כספית ע"ס של 10,000 ₪, שעניינה ציוד ומטלטלין של התובע אשר הושמד, לטענתו, ע"י הנתבעת.

2.הצדדים הסכימו למתן פס"ד על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, לאחר שהוסברו להם מהות ההליך וטיבו.

3.התובע עוסק באיסוף ברזל ובקנייה ומכירה של ציוד משומש. הנתבעת, באמצעות פקחים ממחלקת הפיקוח העירוני, נתנה לתובע במועדים שונים בעבר, דו"חות (ברירות קנס) לפי חוק העזר לקרית ביאליק (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והנקיון), התשמ"ט - 1989 (להלן "חוק העזר") כשהסיבה לכך – כפי העולה מהדו"חות - הנחת חפצים ישנים בכמות גדולה בשביל המעבר להולכי רגל דבר הגורם זיהום וחסימת מעבר בטוח להולכי רגל.

4.התובע טען, בתביעתו, כי דו"חות אלה ניתנו שלא בצדק, כאשר הציוד והחפצים שלו הונחו על קלנועית הנמצאת בבעלותו ולא הפריעו למעבר הציבורי. ברירות הקנס לא שולמו ובהליך שהתנהל לפני מותב זה, ביושבו כבימ"ש לעניינים מקומיים, כפר הנאשם בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתבי האישום (אשר הוגשו לביהמ"ש עקב אי תשלום ברירות הקנס).

5.התובע טען כי בחודש 3.10 החרימו פקחים של הנתבעת מקרר, מיני בר, מכונת כביסה ועגלה נגררת לקלנועית. עפ"י הנטען, פנייתו לנתבעת להשבת הציוד נדחתה בתשובה כי זה הושמד ואינו נמצא עוד.

6.התובע טען כי הנתבעת לא שלחה לו כל התראה לפני השמדת הציוד ולא נתנה לו הזדמנות לקבלו לידיו בחזרה. כן נטען כי הנתבעת לא היתה רשאית להשמיד את הציוד.

7.התובע עותר בתביעה זו לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב השמדת הציוד, כשהוא טוען כי שוויה של העגלה שהושמדה ע"י הנתבעת עומד ע"ס של 7,000 ₪ ושוויו של יתר הציוד ע"ס של 3,000 ₪.

8.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הפעולות שננקטו ע"י המפקחים מטעמה ננקטו כדין, כאשר היא סילקה מפגעים שהונחו ע"י התובע ברשות הרבים. הנתבעת הכחישה כי התובע פנה אליה לקבלת הציוד ומכל מקום הבהירה כי אינה מאחסנת גרוטאות אם כי שולחת אותם לגריסה.

9.הנתבעת טענה כי בהתאם לסעיפים 39 ו – 40 לחוק העזר, אסור להשאיר, להניח או להחזיק חפצים ישנים במקום ציבורי וכי בעל החפצים חייב בפינויים. בהתאם לסע' 59 לאותו חוק, אסור להניח ברחוב כל דבר העלול לגרום נזק לרחוב או להפריע לנקיון או לתנועת הציבור בו.

10.הנתבעת טענה כי היא פעלה בהתאם לסמכויות המוקנות לה בסעיפים 66 ו- 67 לחוק, לסילוק המפגעים.

11.בפני התקיימו שני דיונים (הדיון השני נקבע ביום בו היו קבועות ההקראה בכתבי האישום שהוגשו נגד התובע, מתוך סברה כי יש בדבר כדי לקדם את כלל התיקים).

בדיון הראשון טען התובע כי הנתבעת לא שלחה לו דרישה לסילוק המפגע. הוא העיד כי המקרר היה על המדרכה וכי יתר הציוד היה על הקלנועית. לטענתו, מדובר בכלי על שני גלגלים שיכול להחנותו היכן שהוא רוצה ולהניח עליו כל חפץ.

בדיון השני העיד התובע כי אנשי הנתבעת לקחו לו מקרר, מיני בר, מכונת כביסה ועגלה נגרר, והבהיר כי תביעה זו מוגשת, בעיקר, בעניינה של העגלה.

גב' אתי אביכזר, בת הזוג של התובע, העידה אף היא וטענה כי החפצים שנלקחו הם חפצים המשמשים אותם לשימוש ביתי ואינם נוגעים לעיסוקו של התובע.

היא טענה כי הפקחים של הנתבעת מתנכלים לו והם שמו את התובע למטרה.

מטעם התובע העיד עד נוסף בשם אלי שושנה, אשר העיד על עצמו, כי הוא איש ציבור הפעיל חברתית בקרית ביאליק. מר שושנה העיד כי הוא עזר לתובע רבות בעבר וכי הוא תרם לו ציוד, ובין היתר מקרר בשווי של 3,000 ₪.

מר שושנה העיד כי אנשי הנתבעת לקחו לתובע את הציוד ללא רשות ובלי התראה, כאשר הוא מערך את שוויו של ציוד זה בסך של 25,000 ₪ !

מר שושנה העיד כי הפקח מתנכל לתובע וכי הראשון לוקח את הציוד כדי שהוא עצמו (הפקח) יוכל למכור את הברזל.

12.מטעם הנתבעת העיד מר לוינזון, מנהל מחלקת הפיקוח העירוני. לוינזון העיד כי הוא ביקר במקום מגוריו של התובע כמה פעמים, בעקבות פניות של שכנים למוקד העירוני של העירייה. לוינזון העיד כי מדובר ב'רכבת בתים' המחבר ביניהם שביל מעבר ברוחב של 1.20 מ', שם התובע היה מניח את הציוד המשומש/גרוטאות שלו והדבר הפריע למעבר הציבור. עפ"י הנטען, לויזנון יחד עם פקח בשם אלקובי, פנו פעמים רבות אל התובע, הזהירו אותו וביקשו ממנו סילוק החפצים, אולם ללא תועלת.