זלוף נ' עירית תל-אביב-יפו

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות:

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לתשלום סך של 10,330 ₪, בגין נזקים, שנגרמו לרכבו כתוצאה מהצפת הרחוב בו חנה במי גשמים. לטענתו ביום 16.11.11, חנה רכבו ברח' חיים לבנון ברמת אביב, במקום בו שפת המדרכה מסומנת ב"כחול לבן". בכתב התביעה נטען כי הרכב הוצף עקב כשל בניקוז מי הגשמים שירדו באותו היום. כתוצאה מההצפה חדרו מים לתוך הרכב וגרמו לרכב נזקים. התובע צירף תמונות בהם נראית הצפה. התובע צרף לכתב התביעה דו"ח שמאי המעריך את גובה הנזק בסך של 9,780 ₪, כאשר הוצאות התיקון לרכב עומדות על סך של 2,830 ₪, שכ"ט שמאי על סך 470 ₪, וירידת ערך בשיעור של 8% בסך של 6,480 ₪. עוד עתר התובע לחייב את הנתבעת בסכום של 550 ₪ בגין עגמת נפש.

בכתב ההגנה כפרה הנתבעת באופן גורף באחריות שיוחסה לה וטענה, כי לא ידוע לה אודות הצפה במקום. עוד טענה הנתבעת כי "סתימה במערכת הניקוז, אם בכלל, המוכחשת כשלעצמה ארעה כתוצאה מהתערבות גורם חיצוני ו/או עקב תנאי מזג אויר חריגים של סופה "וכוח עליון" ובלא אשם ו/או רשלנות שלה".

הנתבעת הוסיפה וטענה כי פעלה לאחזקת מערכת הניקוז באופן שוטף.

הנתבעת לא התייחסה בכתב ההגנה באופן מפורט לפעולות שנקטה לשם פעולה תקינה של פתחי הניקוז, במקום בו נקוו המים, אם אכן עשתה כן.

בדיון לפניי טען נציג הנתבעת כי בצילום שהוגש ע"י התובע לא נראה מספר הבית לצידו חנה הרכב. הצעתי לנציג הנתבעת לעשות הפסקה בדיון, לאפשר לו לצאת עם התמונות שצורפו ע"י התובע למקום ולבחון האם מדובר אכן בכתובת שצוינה בכתב התביעה. נציג הנתבעת בחר שלא לעשות כן.

לדבריו ניקה את כל פתחי הניקוז ויש ברשותו דו"ח המצביע על כך אם כי לא הביא לדיון עותק מהדו"ח שכן הדו"ח נמצא "בתוך המערכת", כך אמר. כשנשאל נציג הנתבעת באיזה יום ניקה את פתחי הניקוז במקום ההצפה, לא הייתה בפיו תשובה. נציג הנתבעת טען כי לא הייתה כל תלונה בגין הצפות ברח' חיים לבנון אך לא הציג כל דו"ח אודות תלונות שנמסרו, או כל תרשומת, המתייחסת לאותה תקופה, על מנת להוכיח את טענתו.

נציג הנתבעת טען כי מהתמונות עולה שגלגלי המכוניות נראים ולפיכך ספק אם טענת התובעים לפיהם חדרו מים לתוך הרכב נכונה. לעניין זה השיב התובע כי התמונות צולמו לאחר שירדו המים כשעתיים לאחר ההצפה.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובתמונות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובע כי: " בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה... סעיף (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו, וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט";

סע' 242 לפקודה קובע כי "תברואה, בריאות הציבור ונוחותובענין תברואה, בריאות הציבור ונוחותו, תעשה העיריה פעולות אלה:

(1)תנקוט אמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו ותדאג לבדיקות שמטרתן לברר מה הם המטרדים הקיימים;....

(3)תורה בדבר בדיקתם, הסדרתם, החזקתם, ניקוים והרקתם של ביבים, נקזים, בתי כסא, אסלות, בורות שופכין, מיפלשים, מזחילות, מירוצי מים, בורות אפר ואביזרים סניטריים; ....

(7)תמנע הצטברות של סחי ואשפה במקום ציבורי או פרטי במידה המהוה סכנה לבריאות הציבור ותנקוט אמצעים להסרת כל מטרד ציבורי הנובע מבור שופכין או נקז, בין פרטיים ובין ציבוריים, או מכל מקור אחר";

מכל אלה עולה כי קיימת ככלל לנתבעת חובה חוקית לדאוג לניקוז הרחוב.

לטענת התובע היה כשל בניקוז ביום המקרה לפיכך נגרמה הצפה ומים חדרו לתוך המכונית.

עדותם של התובע ושל רעייתו מהימנים עלי, ולא נסתרו בידי נציג הנתבעת.

אין מחלוקת כי רחוב חיים לבנון נמצא בתחום שיפוטה של הנתבעת. על מנת לשלול את הקשר הסיבתי, בין מצבם של פתחי הניקוז ומילוי חובותיה של הנתבעת בהקשר זה, לבין נזקיו של התובע, בשל אירוע טבע חריג, יש להוכיח האם היה האירוע כה חריג וכה נדיר עד כי לא ניתן היה לצפותו. הנתבעת לא המציאה כל מסמך או דו"ח המתייחס למזג האוויר ששרר אותו היום בת"א, ולא צירפה כל דו"ח מאת השירות המטאורולוגי, בדבר כמות הגשמים שירדה אותו יום במקום, כך שטענתה, בדבר אירוע מזג אויר חריג לא הוכחה.