זלבאני נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

עתירתו של העותר לביטול החלטת הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר (להלן: "הממונה"), מיום 28.8.2013, אשר הורה על הפסקה מנהלית של עבודת המבקש כעובד שירות והורה על נשיאת יתרת העונש במאסר.

רקע עובדתי:

מעיון בעתירה וצרופותיה ותשובת המשיבים והנספחים לה מצטיירת התמונה הבאה:

1.במסגרת ת"פ (שלום ירושלים) 36814-06-10 הורשע העותר בביצוע עבירות של תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ואיומים. העותר נדון ל – 40 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

2.על פי גזר הדין מיום 6.12.12 היה על העותר להתייצב לריצוי עונשו בבית החולים "ביקור חולים" ביום 3.2.2013. עוד נאמר בגזר הדין, כי "מובהר בזאת שריצוי העונש במועד זה מותנה בקבלת אישור בית המשפט שהורה על מעצר בית לנאשם בהקשרים אחרים... ולמען הסר ספק, אם לא יתאפשר ריצויו של עונש זה בדרך של עבודות שירות, במועד שנקבע לעיל, או על פי החלטה משלימה שתינתן בהמשך, ירוצה העונש ממועד זה במאסר בפועל ממש".

3.העותק לא התייצב לריצוי עונשו במועד האמור, על פי הנטען, עקב מעצר בית מלא בו היה נתון באותה עת, ולא התייצב לריצוי עונשו בבית הכלא, על אף החלטתו המפורשת של בית המשפט בגזר הדין. העותר זומן לשימוע לפני הממונה ליום 22.4.13 אך לא התייצב. מכיוון שלא נתקבל אישור מהדואר, זומן שוב לשימוע ליום 17.6.13 (נספח ב' לתשובת המשיבים).

במועד זה התייצב העותר לשימוע ומסר כי מיום 29.4.13 אינו נמצא עוד בתנאי מעצר בית מלא, וכי לא התייצב לביצוע עבודות השירות מכיוון שאשתו היתה בשמירת היריון. עורך השימוע קבע, כי אם אכן שוחרר העותר מתנאי מעצר בית עליו להתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 19.6.13, ואם העותר נמצא עדיין בתנאי מעצר בית מלא, יש לבצע הפסקה מנהלית של עבודות השירות.

4.העותר לא התייצב לריצוי העונש גם לא במועד הנוסף שנקבע – 19.6.13.

5.העותר זומן לשימוע נוסף ליום 12.8.13 באמצעות משלוח הזמנה בדואר רשום למענו (נספח ד' לתשובת המשיבים). העותר לא התייצב לשימוע זה ועל כן החליט הממונה ביום 28.8.13 על הפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר ממש.

6.על כך העתירה שלפניי.

7.יצוין, כי ביום 27.1.14 נעצר העותר ובו ביום הוגשה עתירתו זו. בדיון מיום 28.1.14, הוריתי על שחרורו של המשיב עד למתן החלטה בעתירתו, וזאת על מנת לאפשר למשיבים להגיש תשובה מלאה ומקיפה לעתירה. תשובה זו הוגשה וביום 5.2.14 התקיים דיון בעתירה ונשמעו טענות ב"כ הצדדים.

עיקרי טענות הצדדים

8. לטענת העותר, עמל העותר קשות על פתיחת חלון ממעצר הבית המלא בו היה נתון "אך ורק במטרה לסיים את עונש עבודות השירות", ואף שלח את החלטת בית המשפט לממונה, אולם לעותר לא נמסרה החלטת הממונה על תחילת ריצוי העונש בעבודות שירות, לא טלפונית ולא בכתב.

עוד נטען, כי העותר לא קיבל את הזמנת הממונה להתייצב לשימוע ביום 12.8.13 ולא ידע על החלטת הממונה על הפסקת עבודות השירות.

על פי הנטען על ידי העותר, נפלו פגמים חמורים בהחלטת הממונה, בכך שלא ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו בפניו. עוד נטען לחוסר סבירות של החלטת הממונה, כן נטען לפגיעה בזכויותיו לאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

9.המשיבים דוחים את טענות העותר ומבקשים לקיים את החלטת הממונה. נטען, כי למעשה תוקף העותר את גזר דינו של בית המשפט השלום, שקבע כי על העותר היה להתייצב לריצוי עונשו ביום 3.2.13, ואם לא יתאפשר ריצוי העונש בעבודות שירות, כי אז יישא את עונשו במאסר ממש.

עוד נטען, כי העותר מימש את זכות השימוע ביום 17.6.13 ולא התייצב לריצוי העונש, במועד שנקבע, אלא הסתפק במשלוח החלטת בית משפט השלום מיום 29.4.13 שאישר לעותר חלון יציאה (להחלטה זו נשוב בהמשך).

כן נטען, כי לעותר נשלחה הזמנה בדואר רשום לשימוע נוסף ביום 12.8.13, אולם העותר נמנע לאסוף הזמנה זו, ויש לזקוף זאת לחובתו, ועל כן יש לדחות עתירתו.

דיון והכרעה