זכריה נ' ש.ב.ה שמירה ובטחון בע"מ

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר שימוע, דמי הבראה, פדיון חופשה, שי לחג, פיצוי בשל אובדן דמי אבטלה ועוגמת נפש. בנוסף הגיש התובע תובענה ייצוגית נגד הנתבעת בגין אי מתן שי לחג לעובדיה. פסק דין זה ניתן בתביעתו של התובע לסעדים המפורטים לעיל. בתובענה הייצוגית מתבררת הבקשה לאישורה.

2.התובע עבד אצל הנתבעת כסייר ביטחון ביישוב בית"ר עילית מיום 10.5.10. שכרו היה 22 ₪ לשעה בתוספת 9% עבור שעות נוספות (ע' 11 ש' 14-19). ביום 11.4.11 לקח נשק מטעם הנתבעת את נשקו של התובע ואמר לו שהחברה הפסיקה את עבודתה בבית"ר עילית (ע' 11 ש' 20-22, ע' 17 ש' 28). באותו היום הסתיימה עבודתו של התובע אצל הנתבעת (ס' 1 לכתב התביעה, מוסכמה 2, ע' 2 ש' 7, ע' 12 ש' 3).

3.לפני שנפנה לדון בתובענה לגופה נציין כי ביום 14.3.2013, 4 ימים לפני ישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק זה, הודיע ב"כ התובע כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי המצהירים לא ייחקרו על תצהיריהם, והתיק יידון על פי סיכומים בכתב. מאחר שבתיק מתעוררות שאלות עובדתיות, הודע לצדדים כי לא ניתן לדון בתיק על פי סיכומים בכתב. ביום הדיון ביקשה הנתבעת לדחות את מועד הדיון. הבקשה נדחתה. העד מטעם הנתבעת לא התייצב לישיבת ההוכחות ביום 18.3.2013, בטענה שהוא מוזמן לדיון בבית המשפט המחוזי. משהתברר כי דיון זה נדחה, ואף על פי כן לא התייצב העד מטעם הנתבעת לדיון, הוצא תצהירו מתיק בית הדין, התקיימה חקירה נגדית של התובע ונשמעו סיכומים בעל פה.

4.זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים

התובע טוען כי מאחר שנשקו נלקח ממנו, והנתבעת לא מצאה לו מקום עבודה חלופי, יש לראותו כמי שפוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, מאחר שעבד אצל הנתבעת במשך 11 חודשים, והיה בסמוך לסיום שנת עבודה. מנגד טוענת הנתבעת כי עבודת התובע הופסקה משנסתיימה עבודתה בבית"ר עילית, וכי הוצעה לתובע עבודה חלופית.

5.סעיף 3 לחוק פיצויי-פיטורים, התשכג-1963 קובע כי :

"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי-פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים." (הדגשות אינן במקור, ד.פ)

פיטורים סמוך לתום שנת העבודה הראשונה יוצרים חזקה כי נעשו מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, על כן העובדה שתקופת העבודה נמשכה פחות משנה לא תפגע בזכות העובד המפוטר לקבל פיצויי פיטורים. עם זאת, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, כאשר נטל ההוכחה הוא על המעביד. עליו מוטל להוכיח כי פיטורי העובד לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום הפיצויים.

6.מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי התובע פוטר משום שהנתבעת הפסיקה לעבוד בבית"ר עילית (סעיף 4 לכתב ההגנה). התובע אישר כי כאשר נלקח ממנו הנשק נאמר לו שהחברה הפסיקה את עבודתה בבית"ר עילית (ע' 11 ש' 20-22). מכאן שטענתה זו של הנתבעת לא נסתרה. לתובע הוצע לעבור לעבוד בחברה אחרת, אך הוא סירב (סעיף 7 לתצהירו, ע' 11 ש' 23-26, ע' 13 ש' 2-3).

חומר הראיות שהוצג לפנינו, ועדותו של התובע עצמו מבססים, אם כן, את טענת הנתבעת כי עבודת התובע הופסקה משום שהנתבעת הפסיקה לעבוד בבית"ר עילית. משכך יש לדחות את טענת התובע כי פוטר כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

עם זאת יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובע לא פוטר. אמנם בכתב ההגנה נכתב כי:

"היה באפשרותה (של הנתבעת ד.פ.)להעסיק את התובע בהר גילה בירושלים (סעיף 4 לכתב ההגנה).

אולם בחקירה הנגדית נשאל התובע האם הוצע לו לעבוד בחברה אחרת (ע' 11 ש' 23), וכך טען התובע הן בתצהירו והן בעדותו לפנינו. הצעה לעבור לעבוד בחברה אחרת אינה הצעת עבודה חלופית אצל אותו מעביד. משמע שהתובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. מאחר שעבד רק 11 חודש, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

7.העדר שימוע

כאמור לעיל מסקנתנו הינה כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. לפיכך היה על הנתבעת לזמן את התובע למשרדיה, ולהודיע לו על סיום עבודתו אצלה. דבר זה לא נעשה, והנתבעת אף אינה טוענת זאת. ההיפך הוא הנכון, ב"כ הנתבעת אף שאל את התובע "מי אמר לך שמגיע לך שימוע?" (ע' 12 ש' 29).

גם עובד המפוטר בשל סיבות שאינן תלויות בו זכאי לשימוע שבו יובהר לו מדוע פוטר מעבודתו, ומה האפשרויות העומדות לפניו, ותינתן לו הזדמנות להשמיע את דבריו. זאת, גם כאשר הפיטורים נעשו בשל גורמים חיצוניים שאינם תלויים בעובד עצמו. דבר זה לא נעשה. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 3,500 ₪.

8.הודעה מוקדמת

בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת), נקבע כדלקמן:

”2.חובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות