זכריה נ' ששון

פסק דין

א. מבוא

1.לפניי ערעור שהגישה המערערת- החייבת, על החלטתו של כב' הרשם לכנר אדי מיום 6.8.09, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-1280174-6 בה דחה הרשם את בקשת המערערת בטענת פרעתי (נומרטור הבקשה 732018827ט, להלן: "החלטת הרשם").

2. בהתאם להחלטתי הגישו הצדדים עיקרי טיעון בכתב.

עיקרי טיעון ותיק מוצגים מטעם המערערת הוגשו ביום 12.11.09.

עיקרי טיעון ותיק מוצגים מטעם המשיב הוגשו ביום 1.12.09.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

4.ביום 21.9.09 הגישה המערער בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ עד לפסק דין בערעור. בהחלטתי ממועד זה קבעתי כי הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ יעוכבו עד להחלטה אחרת, והורתי לב"כ המשיב להגיב לבקשה. לאחר שהתקבלה תגובת ב"כ המשיב קבעתי כי ההליכים יעוכבו לאחר הפקדת פיקדון. המערערת לא הפקידה את הפיקדון, ועל כן בהחלטתי מיום 26.11.09 קבעתי כי ככל שלא הופקד הפיקדון ניתן להמשיך בהליכים.

ב. רקע הדברים

5.בשנת 1990 הגיש המשיב תביעה בבית הדין האזורי לעבודה (להלן: "ביה"ד לעבודה") נגד חברת נחום זכריה שיווק פירות וירקות בע"מ (להלן: "החברה"), בגין פיצויי פיטורים ותשלומים נוספים, לאחר שסיים את עבודתו כסבל בחברה שהיתה בבעלותו ובניהולו של בעלה המנוח של המערערת, שאף היא בעלת מניות בחברה.

לאחר התדיינות ארוכת שנים בביה"ד לעבודה, שבמהלכה הפקידה החברה ערבות בנקאית לטובת המשיב (להלן: "הערבות הבנקאית"), ביום 21.7.99 ניתן פסק דין לחובת החברה (להלן: "פסק הדין").

6.החברה לא פרעה את חובה למשיב, והמשיב פתח תיק הוצל"פ שמספרו 01-75619-99-1 למימוש פסק הדין (להלן: "תיק ההוצל"פ למימוש פסק הדין").

7.במסגרת תיק ההוצל"פ למימוש פסק הדין, הוטלו עיקולי צד ג' אצל המערערת ובעלה המנוח בהיותם בעלי המניות בחברה החייבת, שהחזיקו בכספים המגיעים לחברה החייבת.

בשנת 2003 נפטר בעלה של המערערת. לאחר פטירת בעלה של המערערת, הגיש המשיב בקשה לראש ההוצל"פ לחייב את המערערת ואת עזבונו של בעלה המנוח של המערערת באופן אישי בגין חוב החברה על פי פסק הדין, בגובה יתרת החוב של בעלי המניות כלפי החברה החייבת על פי מאזן החברה החייבת.

בהחלטתו מיום 9.11.04, קיבל כב' הרשם צכנוביץ את הבקשה וחייב את המערערת ואת עזבונו של בעלה המנוח בחלק מן החוב הפסוק בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז- 1967 (להלן" "חוק ההוצל"פ") (נומרטור 999528264ט. להלן: "החלטת הרשם בדבר החיוב האישי").

המשיב ביקש לצרף את המערערת ועזבון בעלה המנוח כחייבים בתיק ההוצל"פ הקיים מכוח החלטת הרשם בדבר החיוב האישי. בהחלטתו מיום 14.11.04, דחה כב' הרשם צכנוביץ אמיר את בקשתו וקבע כי "הואיל ומדובר בחיובים בסכומים שונים אין אפשרות לצירוף המחזיקים כחייבים בתיק זה ויש לפתוח תיק עצמאי". על כן, פתח המשיב תיק הוצל"פ נפרד שמספרו 01-12801-74-6, (להלן: "תיק ההוצל"פ לחיוב האישי").

החלטת הרשם בטענת פרעתי נשוא הערעור שלפניי ניתנה בתיק הוצל"פ זה.

8.כן הגיש המשיב לביהמ"ש המחוזי בת"א תביעה לסעד הצהרתי לפיו המערערת וחברה חדשה שהחברה העבירה אליה את פעילותה העסקית, "נחום זכריה (1996) בע"מ" שלאחר מכן שמה הוחלף ל"הפניקס שיווק פירות וירקות בע"מ" (להלן: "החברה החדשה") חבים את חובה הפסוק של החברה למשיב (ה"פ 503/02).

בתביעה הנ"ל טען המשיב כי המשיבים שם עשו שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להתחמק מתשלום חובם הפסוק, וכי יש לבצע הרמת מסך ולחייבם באופן אישי בחוב שנפסק לטובתו.

בפסק הדין שניתן ביום 30.1.05, קיבל ביהמ"ש המחוזי את התביעה, וניתן סעד הצהרתי כמבוקש.