זכריה נ' שנהב

החלטה

בנימוקי הבקשה לתחליף המצאה אין כדי לשכנע "שאי אפשר להמציא כתב בי-דין בדרך שנקבעה", כדרישת תקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

על המבקשת לברר, באמצעות משטרת הגבולות, אם המשיבה עזבה את הארץ ואם כן – עליה לנסות ולברר באיזה מקום היא נמצאת ולפחות באיזו ארץ.

גם אם יש צורך, לשכור שירותיו של משרד חקירות, על מנת לברר באיזה מקום שוהה במשיבה, על המבקשת לעשות כן. ישנ לזכור, שתכלית ההמצאה הינה הבאת ההליך לידיעתו של הנמען ולפיכך יש לבחור בדרך אשר יש להניח שתשיג תוצאה זו.

כאשר הנתבע שוהה בחו"ל לא ניתן להניח שתחליף המצאה בישראל ישיג מטרה זו. מכאן, שהדרך היחידה להמציא לנתבע את כתב התביעה, הינה באמצעות המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (ראו: על"ע 6869/06 - הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' עו"ד אמיליה ויניצקי-לבהר . (לא פורסם, 8.5.07), אלא שלשם כך, על המבקש להביא לידיעת ביהמ"ש פרטים בדבר המקום בחו"ל בו שוהה הנמען [ראו: י, זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7 (1995), עמ' 253-252)].

כן ראו תקנה 501(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על המבקש תחליף המצאה לצרף לבקשתו תצהיר בו יפרש המבקש "... באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או ייתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה."

לפיכך, בקשה זו נדחית.

ככל שיבשילו התנאים לכך, רשאית המבקשת להגיש בקשה חדשה.

החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"ב, 31 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: