זכיה במכרז פנימי בדירוג ימאים אינה יכולה ליצור הסמכה סטטוטורית לרב חובל בדרוג רבי חובלים

השופט שמואל צור

1.         השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי ובפנינו היא האם זכאי המערער לשכר ותנאי עבודה לפי דירוג "רבי חובלים", בשונה מדירוג "ימאים" שהיה לו כל שנות שרותו במשיבה. כמו כן עמדה לדיון השאלה אם זכאי המערער לתוספת ראש ענף ולתוספת ניהול.

בית הדין האזורי דחה את תביעותיו של המערער ומכאן ערעורו בפנינו.

הרקע העובדתי

2.         המערער החל עבודתו בנמל אילת בשנת 1969 כמכונאי. בתחילת דרכו שולם שכרו של המערער לפי דירוג "פועלים" והחל משנת 1974 ועד צאתו לגמלאות בחודש אוקטובר 2005, שולם שכרו לפי דירוג "ימאים".

3.         במרוצת שנות שירותו של המערער ברשות הנמלים, הוא מילא תפקידים מתפקידים שונים שאינם נוגעים לענייננו. ביום 10.3.93 הוסמך המערער על ידי משרד התחבורה כ"חובל גוררת" (סעיף 4 לפסק הדין של בית הדין האזורי) וביום 7.5.98 הוא נבחר במכרז פנימי בנמל אילת לתפקיד של "רב חובל גוררת" בדירוג ימאים (סעיף 5 לפסק הדין ונספח יג' לתצהיר המערער בבית הדין האזורי). אין חולק כי המערער לא הוסמך מעולם על ידי משרד התחבורה כ"רב חובל" או כ"רב חובל גוררת" לפי תקנות הספנות (ימאים) תשס"ג-2002 (להלן - תקנות הספנות).

4.         על יחסי העבודה שבין הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד לעובדי רשות הנמלים משנת 1966 (להלן - ההסכם הקיבוצי). פרק יח' להסכם הקיבוצי עוסק בהגדרת דירוגי השכר ברשות וסעיף 123 שבו מונה את רשימת הדירוגים המוסכמת. רשימה זו כוללת 9 הגדרות של דירוגים ובהם "דירוג ימאים" (סעיף קטן (ה)) ו"דירוג נתבים, רבי חובלים ומכונאים ראשיים" (סעיף קטן (ט) שם; להלן - לענייננו - דירוג רבי חובלים).

            בנוסף, קיימים ברשות הסכמי שכר עם סקטורים שונים של עובדים ובהם גם הסכם קיבוצי מיום 28.7.02 (הסכם 2002) החל על עובדי הגוררות בנמל אילת בדירוג הימאים. הסכם זה חל על המערער הן מכוח תפקידו והן מכח פירוט שמו בנספח ה' שלו.

התביעה בבית הדין האזורי

5.         ערב פרישתו לגימלאות הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי ובה טען כי, מתוקף תפקידו כ"רב חובל גוררת", הוא זכאי לדירוג רבי חובלים. לטענתו, אף שלא הוסמך כ"רב חובל גוררת" על ידי משרד התחבורה, הרי במסגרת תפקידו הוא ביצע תפקידים המיוחדים לרב חובל מוסמך (למשל - יציאה מן המים הטריטוריאליים של המדינה), ולכן הוא זכאי לדירוג רבי חובלים.

            הוסיף המערער וטען כי גוררת היא בבחינת "כלי שייט" לפי חוק הספנות ובתפקידו כרב חובל גוררת הוא מילא תפקיד זהה לזה של רב חובל. עוד טען המערער כי הוא זכאי גם לתוספות שכר שלא שולמו לו והן - תוספת ראש ענף ותוספת ניהול.

6.         בית הדין האזורי שמע את עדותו של המערער וכן עדויות של הגורמים המוסמכים בנמל אילת וברשות הנמלים. בפסק דין מפורט ומנומק, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער.

            בית הדין האזורי ציין כי השאלה שבפניו נוגעת לפרשנות הוראות בהסכם קיבוצי, לאמור - פרשות ההוראות הנוגעות להגדרת הדירוגים ויישומן. בית הדין ציין כי במלאכת הפירוש של הסכם קיבוצי נודעת חשיבות רבה לדרך בה יושם ההסכם במרוצת השנים, דרך המעידה על אומד דעתם של הצדדים לגבי משמעות הוראותיו (סעיף 38 לפסק). בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי מן הראיות שבפניו עולה שהצדדים להסכם הקיבוצי פירשו אותו ונהגו על פיו באופן שדירוג רבי חובלים הוחל אך ורק על מי שהוסמכו כ"רב חובל" על ידי משרד התחבורה, ובמשך ארבעה עשורים מאז נחתם ההסכם לא נכללו בדירוג זה עובדים שהיו בתפקיד של "רב חובל גוררת" (סעיף 49 לפסק הדין). בית הדין קבע כי אין מקום לפרש את הוראת סעיף 123 ט' להסכם הקיבוצי באופן מילולי - דווקני ויש לבחון את הוראותיו בשלמותן, תוך מתן משקל לתכליתו, להקשר התעשייתי ולדרך יישומו.

7.         בית הדין האזורי ציין כי, במרוצת השנים, איש לא הלין על דרך פרשנותו ויישומו של ההסכם הקיבוצי וכי המערער לא הוכיח כי רב חובל של גוררת קיבל דירוג של רבי חובלים (סעיפים 53 - 54 לפסק). עוד קבע בית הדין האזורי כי, בכל נמלי הרשות, רבי חובלים של גוררות מדורגים בדירוג ימאים (סעיף 60) ואף במכרז הפנימי בו נבחר המערער לתפקיד "רב חובל גוררת" נקבע כי תפקיד זה הוא בדירוג ימאים (סעיף 62). בקשר לכך, ציין בית הדין האזורי כי ההסכם הקיבוצי קובע במפורש כי עובדים המתקבלים לעבודה כרבי חובלים, נתבים ומכונאים ראשיים חייבים להיות בעלי הסמכה והמערער לא הוכיח כי הוסמך לתפקיד "רב חובל" ואף לא שימש בתפקיד של "רב חובל מוסמך" (סעיף 62). בית הדין האזורי ציין כי משך שנים, קיבל המערער שכר לפי דירוג ימאים בלא כל מחאה ותביעתו לשינוי דירוגו נוגדת את הוראת ההסכם הקיבוצי.

8.         בית הדין דחה גם את תביעתו של המערער לתוספת ניהול ותוספת ראש ענף. בית הדין קבע כי המערער לא הוכיח את זכאותו לתוספות אלה וכן לא הוכיח כי הופלה לרעה בהשוואה לעובדים אחרים במשיבה.

הערעור

9.         בערעור בפנינו שב המערער ופורש את טענותיו כפי שהובאו בפני בית הדין האזורי. לטענתו, יש לפרש את ההסכם הקיבוצי כלשונו ובהעדר הוראה מפורשת בו אין מקום להבחין בין "רב חובל גוררת" ל"רב חובל" של כלי שיט אחר. לטענתו, הוא ביצע בפועל פעולות הדורשות הסמכה כרב חובל, דוגמת יציאה מחוץ למים הטרטוריאלים של מדינת ישראל. לטענתו, יש להחיל  על  עניינו  את  עקרונות  פסק  הדין של בין  דין זה בפרשת יניב (דב"ע

נד/9-3 ישראל יניב - רשות הנמלים, מיום 27.10.94) בו נקבע כי אין להבחין בין "מכונאי ראשי של גוררת" ל"מכונאי ראשי" בכלי שיט אחר ולפיכך גם מכונאי ראשי של גוררת זכאי לשכר לפי דירוג "נתבים, רבי חובלים, ומכונאים ראשיים" ולא לפי דירוג "ימאים". לטענת המערער בית הדין האזורי התעלם מהעובדה שעובדים אחרים במשיבה קיבלו זכויות על פי דירוג רבי חובלים למרות ששמם נכלל בהסכמים קיבוציים המשייכים אותם לדירוג אחר. לעניין התביעה לתוספת ניהול ותוספת ראש ענף טוען המערער כי פסיקת בית הדין האזורי סותרת את עצמה שהרי בית הדין קבע כי הוכח שמקביליו של המערער קיבלו תוספת ניהול בעוד שנקבע כי המערער לא הופלה לרעה.

10.       המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה, קביעותיו של בית הדין האזורי הן עובדתיות ובהן ערכאת הערעור לא תתערב. המשיבה טוענת כי ההלכה הפסוקה לפיה הסכם קיבוצי יפורש פרשנות תכליתית ולאור הפרשנות שנתנו הצדדים להסכם והתנהגותם במשך השנים, מחייבת דחיית הערעור. אשר לפסק הדין בפרשת יניב טוענת המשיבה כי פסק הדין ניתן בשל תקלה דיונית כשהבסיס העובדתי היו טענות שהועלו לראשונה בשלב הערעור מבלי שניתנה הזדמנות למשיבה להתמודד עימן ולהביא עדים וראיות לסתור. לטענתה, פסק דין יניב בוטל בבית המשפט העליון במסגרת הסכם של פשרה ולכן אין מקום להסתמך עליו.