זכותו של בן זוג בדירת מגורים מכח הלכת השתוף בהתמודדות עם נושה בעל התחייבות לרשום משכנתא, נושה בעל משכנתא רשומה וצד ג' שרכש את הדירה בתנאי ס' 10 לחוק המקרקעין

1. התובעת, אשתו של הנתבע 1 )להלן "האשה" ו"הבעל"( מבקשת שביהמ"ש יצהיר שהיא בעלת
מחצית "זכויות הבעלות בחלקה )דהיינו 250/3865 חלקים מחלקה 94 בגוש 10399( וכן מחצית
הזכויות בדירה הבנויה על החלקה", והיא מבקשת להורות לנתבע 5, רשם המקרקעין, לרשום
זכויות אלה על שמה )החלקים הנ"ל בחלקה יחד עם הדירה שעליהם ייקראו להלן "הנכס",
הקרקע תיקרא "הקרקע" והדירה תיקרא "הדירה"(.

2. האשה טוענת שהיא והבעל נישאו ב1971-, וכי ב1975- נרכשה הקרקע מכספים משותפים
שנצברו ע"י עבודת בני הזוג מאז נישואיהם ועד 1975, וכי הדירה נבנתה מכספים מהמקורות
הנ"ל שלה ושל הבעל. לטענת האשה נרשמה החלקה ב1975- בלשכת רישום המקרקעין )להלן
"הטאבו"( רק על שם הבעל, כיון שזה המנהג הנקוט בידי אנשי הכפר ג'יסר אל זרקא, שבו
גרים בני הזוג וששם נמצא הנכס. לטענת האשה בשנת 1999 הופתעה מכך שננקטים לגבי הנכס
הליכים של מימוש משכנתא בלשכת ההוצל"פ, ועל כן היא אצה רצה לביהמ"ש והגישה את
התביעה דנן, וביקשה עיכוב של הליכי המימוש. הבעל תומך בתביעת האשה.