זכות נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בעמ

פסק דין

עניינה של תביעה זו בדרישת התובע לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות ביטול טיסת אל על מתל-אביב לניו-יורק בתאריך 5.5.11, וזאת בשל אירוע זיהום הדלק הסילוני בישראל. התובע הועבר לטיסה מאוחרת ביותר באותו לילה, אשר התעכבה אף היא.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

התובע הזמין טיסה לניו- יורק ליום 5.5.11, והתעתד להגיע לניו יורק בערב, לצורך פגישות עסקיות חשובות, אשר היו אמורות להתקיים למחרת היום. הטיסה תוכננה להמריא בשעה 16:00. בשעה 15:00 נמסרה הודעה לתובע וליתר הנוסעים כי הטיסה נדחית. בשעה 22:30 נמסרה הודעה כי הנוסעים יועברו לטיסה אחרת העתידה להמריא בשעה 1:00. טיסה זו התעכבה אף היא משך שלוש שעות ואף נחתה בלרנקה לצורך תדלוק, אשר נמשך מספר שעות. כאשר שהה המטוס בלרנקה הבין התובע כי לא יספיק להגיע בזמן לפגישות העבודה בניו יורק ועל כן ביקש מהדיילת לברר אם יש אפשרות לחזור לארץ. לטענתו, הדיילת הבטיחה שתבדוק, אך לא בדקה.

בשל העיכוב הגדול בטיסות לא הגיע התובע לפגישות העבודה ועל כן הוא דורש פיצוי בגין עלות הטיסה, עלות השהייה בחו"ל, הפסד עבודה ועוגמת נפש, שכן נסיעתו היתה לשווא. התובע טוען כי נזקיו היו יכולים להימנע אילו היתה נמסרת הודעה מוקדמת על עיכוב הטיסה הראשונה או השנייה, או שהיו מאשרים לו לחזור לארץ מלרנקה.

הנתבעת טוענת כי ביום 5.5.11 בסמוך לשעה 13:00 קיבל סמנכ"ל המבצעים של הנתבעת הוראה טלפונית מרשות שדות התעופה בישראל (להלן: "רש"ת), כי התגלה זיהום במלאי הדלק הסילוני בישראל וכי על הנתבעת לבטל את כל ההמראות באופן מיידי וכי אסור לעשות שימוש בכל מאגרי הדלק במדינת ישראל עד להודעה חדשה. בעקבות הוראה זו נאלצה התובעת לבטל 39 טיסות באותו היום, ביניהן הטיסה של התובע.

הנתבעת טוענת כי מהרגע בו התגלתה תקלת הזיהום בדלק ועד להמראת המטוס, פעלה במהירות האפשרית על מנת לעדכן את נוסעיה בדבר העיכובים או הביטולים של טיסותיהם ועל מנת להטיסם ליעדם בהקדם האפשרי. במקביל, עשו הגורמים המקצועיים של הנתבעת כל מאמץ להוציא את הטיסות ברגע שיתאפשר הדבר. הנתבעת אף דאגה להביא דלק ממקורות חיצוניים, וכל שהיה בידה לעשות הוא להמתין לקבלת אישור המראה מגורמים שלישיים.

התובע אינו חולק על כך כי אירוע זיהום הדלק הינו אירוע שאינו בשליטת התובעת, אך הוא מלין על כך כי אף אחד מנציגי הנתבעת לא הודיע לו את פשר סיבת העיכוב בטיסה ומה צפי העיכוב. כך גם לא נאמר לו כי הטיסה אליה הועבר עתידה לנחות בלארנקה, וכי התדלוק יארך כשלוש שעות.

הנתבעת מכחישה את טענת התובע בעניין זה וטוענת כי נציגיה, לרבות צמרת הניהול של אל-על, הגיעו לשדה התעופה ומשנודע גודל המשבר יידעה את הנוסעים בדבר העיכוב בטיסות והדבר אף פורסם בכל מהדורות החדשות. בתחילה אמנם לוחות הזמנים לא היו ברורים, ועל כן לא ניתן היה למסור לנוסעים מידע מדויק בדבר העיכוב, אך משהדברים התבהרו נמסר המידע לכל הנוסעים ובכלל זה לתובע. אשר לטיסה אליה הועבר התובע, הרי שבתחילת הטיסה הודיע קברניט התובע כי הטיסה עתידה לנחות בלרנקה נחיתת ביניים. גם בקשת התובע לאפשר לו לרדת מהמטוס בלרנקה נבדקה, אך קברניט הטיסה לא קיבל אישור מהשלטונות הקפריסאיים לאפשר לתובע לרדת מהמטוס.

דיון והכרעה

הואיל ומדובר בתביעה שעלתה איחור בתובלה אווירית בנלאומית, הרי שהיא כפופה לאמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול 28.5.1999 (להלן: "האמנה"), אשר חלה על המקרה מכוח סעיף 3א לחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 (להלן: "החוק").

סעיף 19 לאמנה קובע כי: "המוביל לא יהיה אחראי לנזק שייגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושולחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור היתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם".

השאלה העומדת להכרעתי הינה האם אכן נקטה הנתבעת בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע את הנזק או לחילופין נקיטה באמצעים אלה היתה בלתי אפשרית? בנסיבות המקרה שבפני, אני סבורה כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב.

נציג הנתבעת העיד כי מרגע שהתקבלה הוראה טלפונית מרש"ת כי על הנתבעת לבטל את כל ההמראות באופן מיידי, נוכח הזיהום שהתגלה במלאי הדלק הסילוני, פעלה הנתבעת במהירות האפשרית על מנת לעדכן נוסעיה בדבר העיכובים בטיסות. הואיל וכאשר התקבלה ההודעה מרש"ת אצל הנתבעת, כבר היה התובע בנמל התעופה, הרי שלא ניתן היה למסור לו הודעה מראש על העיכוב בטיסה, אך מיד לאחר שהתבררה חומרת האירוע והשלכותיו נמסרה הודעה לנוסעים הממתינים בשדה התעופה. הנתבעת לא היתה יכולה למסור פרטים מדויקים בדבר משך העיכוב, שכן הדבר לא היה בשליטה, והיא עשתה כל שביכולה בכדי להביא דלק ממקורות חיצוניים על מנת להטיס את נוסעיה ליעדם. טענת התובע כי הנתבעת הסתירה ממנו מידע בדבר סיבת העיכוב אינה מתקבלת על הדעת, שכן לנתבעת לא היה מניע כלשהו להעלים מידע מן התובע, מה גם שהדבר פורסם בכל ערוצי החדשות, והתובע אשר המתין בטרקלין בנמל התעופה בוודאי נחשף למידע זה. יתר על כן, התובע אף העיד כי בסביבות השעה 19:00 לערך נאמר לנוסעים הממתינים בשדה התעופה כי קיימת בעיה בנושא הדלק והנתבעת מנסה לפתור אותה. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי הנתבעת נקטה בכל האמצעים הסבירים על מנת לפתור את התקלה, אשר לא היתה בשליטתה, פעלה לצמצום הנזקים ואף יידעה את הנוסעים הממתינים, ובכלל זה גם את התובע, על התקלה מיד כאשר התבהרו הדברים.

גם העיכוב בטיסה אליה הועבר התובע נבע בשל אותו מחסור בדלק, וזאת לאחר שהגיעו לנתב"ג מיכליות עם תדלק ששוחרר ממאגרים לאומיים. עקב המחסור בדלק, היה צורך אף לבצע נחיתת ביניים לשם תדלוק מלא. בעניין זה מקובלת עלי עדותו של נציג הנתבעת כי הודע לנוסעים בתחילת הטיסה שתתבצע נחיתת ביניים בלרנקה לצורך תדלוק, בהתאם לנהלים, והדבר אף לא הוכחש על ידי התובע.

אשר לטענת התובע, כי הדיילת לא טיפלה בפנייתו לרדת מהמטוס בלרנקה, הרי שבדיון בפני התברר כי לטענה זו אין יסוד. הדיילת אכן פנתה לקברניט הטיסה על מנת שיבדוק האם ניתן לאשר לתובע לרדת מן הטיסה, ואולם הקרבניט לא קיבל אישור לכך מאת השלטונות הקפריסאיים. הואיל והתובע נרדם במהלך התדלוק, כפי שהוא הודה בעצמו, הרי שהדיילת לא מצאה לנכון להעיר אותו משנתו על מנת למסור להודיע לו כי לא יוכל לרדת מהטיסה.

התוצאה היא אם כן שאני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ב, 10 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: