זכות זוכה בדין שלא לעכב את זכייתו ללא תלות במצבו הכלכלי; הילוך אימים על עד

לפנינו בקשת המערער הכוללת כמה בקשות שונות שיובאו להלן (בתמצית) ובצידן הוראות בעניינן:

1. המערער מודיע (ומצרף אסמכתה) על הפקדת הערובה כנדרש.

יצוין שבבקשה עצמה וכך גם באסמכתה לה לא צוין שמו של המפקיד (באסמכתה מצוין מספר מזהה בלבד, מספר שאיננו יודעים מי בעליו). כזכור התרתי הפקדת ערבות ג' אך בהעדר פרטי המפקיד ייתכן שייווצר קושי בהחזר ההפקדה אם לא נחייב את המערער בהוצאות ונקבע כי יש להשיבה. חסר זה יצטרך להיות מושלם באמצעות זיהויו של המפקיד באמצעות מסמך מזהה התואם לאמור בפרטי ההפקדה, אך עוד חזון למועד.

עוד יצוין כי בניגוד להנחיות לא צוין במסמך שהוגש התיק שלשם הערובה לו הופקד הסכום האמור, חסר הבולט ומשמעותי ביותר כשההפקדה אינה של בעל הדין עצמו ומשניתן לחשוב או לחשוש כי מדובר בהפקדה שנועדה לשמש ערובה בתיק אחר ולצורך מתדיין אחר, או כי האסמכתה בעניינה תוגש שוב בתיק אחר תוך הונאת בית הדין.

לפנים משורת הדין, מאחר שהמעשה כבר נעשה ומאחר שהנסיבות – לרבות הסכום המדויק וכו' – אינן כאלה שהחשש האמור רב, נקבל את הודעת המערער כי הסכום הופקד כערובה לתיק דנן. אך להבא נדרוש הקפדה על ההוראות.

2. המערער מאזכר בקשה קודמת שלו לחקור את המשיבה ולזמן עד לעניין טענות הקיזוז או טענות אחרות הנוגעות לכספים המעוקלים.

נבהיר: בבקשה הקודמת שאליה מציין המערער לא נכללה בקשה קונקרטית לזימון עד מסוים אלא אמירה כללית כי זכותו לחקור את המשיבה ולהביא עדים. משכך לא היה מקום ליתן החלטה אופרטיבית בעניינה של אותה בקשה.

גם הבקשה הנוכחית אינה מפרטת את מי מבקש המערער לזמן לעדות ומה הוא מבקש להוכיח באמצעות עדותו.

נוסיף ונאמר כי עד כה גם הטענות שנטענו בכתבי בית דין של הצדדים בהקשר זה הן בעיקר טענות שהדרך לעמוד על אמיתתן היא לכאורה בעיקר באמצעות בחינת המסמכים הנוגעים לחובות ההדדיים המוסכמים או הנטענים.

משכך אין מקום בשלב זה להורות על העדת עד בעניין זה בכלל וודאי שלא על זימונו לדיון הקרוב – והדברים אמורים במשנה תוקף נוכח בקשתו של המערער עצמו, שבה נעסוק להלן, כי בדיון זה כלל לא תידון טענת הקיזוזים תחילה, ורק אם יאפשר זאת הזמן תידון טענה זו בהמשכו של הדיון. לאחר שנשמע את טענות הצדדים בעניין וככל שיתגלעו מחלוקות עובדתיות הנצרכות להכרעה בשאלת גביית ההוצאות או קיזוזן ושעדותו של עד זה או אחר עשויה לשפוך עליהן אור יהיה מקום לאפשר לצדדים – שניהם – להביא את עדיהם, אם ישנם כאלה.

הוא הדין והוא הטעם לעניין חקירות הצדדים עצמם על גרסאותיהם – חקירת על גרסאות נצרכת ואפשרית לאחר שבית הדין שומע את הגרסאות עצמן, נוכח במחלוקות עובדתיות הנוגעות להן וסבור כי למחלוקות אלה השלכה אפשרית על התוצאה.

3. המערער מבקש כי בפתח הדיון ידון הנושא העיקרי, ואנו מסכימים כי הוא העיקרי, עניינן של הקטינות, ורק לאחר מכן ובמגבלות הזמן עניינן של הוצאות המשפט שנפסקו וטענות הקיזוז וכו' שבעניינן.

במישור העקרוני סבור גם בית הדין כי עניינן של הקטינות זכאי לקדימות. עם זאת אין אנו מוצאים מקום לקבוע עתה את סדר הדיון. לא מן הנמנע שנבקש לשמוע תחילה את עיקרי הטענות בקצרה בנושא הכספי מתוך הנחה שנושא הקטינות עשוי להיות טעון יותר ולהקשות על דיון בנושא הכספי לאחריו ומתוך הנחה שבנושא הכספי שלפנינו עשויות הטענות עצמן להיות קצרות יותר ולאחר שמיעתן נזדקק רק להחליט על בחינת מסמכים בעניינן לאחר הדיון – וכבר אמרנו כי אם נחליט על שמיעות עדויות בעניין לא יישמעו אלה באותו דיון – וייוותר עדיין די זמן לדיון בנושא העיקרי ללא שינשוף בעורפנו הצורך לדון גם בנושא הכספי.

עוד נאמר כי למרות חשיבותו העליונה של עניינן של הקטינות אי אפשר גם לקבוע בהחלט את החובה להקדימו משום שמצבה הכלכלי של המשיבה שפיר, לטענת המערער. בין שמצבה הכלכלי של המשיבה שפיר ובין שאינו שפיר זכותה לגבות את שנפסק לזכותה ואין כל זכות או הצדקה לעכב את התשלום שנפסק שלא מתוך הכרח. למערער טענות קיזוז ואולי טענות נוספות המצריכות בחינה ושמחמתן יש אולי מקום לעכב את הגבייה עד לבירורן, ולפחות עד לבחינתן הראשונית בדרך שתאפשר לנו לקבוע אם יש בהן דבר או שטענות של תוהו הן. אך אין הוא יכול לדרוש לעכב גם את הבירור עצמו ולמנוע מהמשיבה, ללא בירור, את שהיא זכאית לו על פי דין ושעה שיש חזקת חיוב בעניינו – ובמובן זה יש עדיפות לעניין זה שבו כבר יש פסיקה וחזקת חיוב ומימושן מעוכב לעומת עניין הקטינות שבו הפסיקה הקיימת מקוימת לכאורה אלא שהמערער מבקש לשנותה, אין חזקה התומכת בטענותיו, ולהפך: עליו הראיה.

דין תורה, ומהמערער כבן תורה מצופה שיבין זאת, מבחין בין דין ובין צדקה ולפנים משורת הדין. המשיבה אינה מבקשת לקבל כספים בחסד, שלו כך היה – היה אפשר לומר כי אינה זכאית לו כיוון שאמידה היא (לשיטת המערער) או כי אפשר לדחותו, אלא את שנפסק לזכותה בדין, ולעניינו אין נפקות במצבה הכלכלי.

4. לאחר מכן מאזכר המערער בקשה קודמת שלו שבה הלין על בקשה שהגישה המשיבה לבית המשפט בהליך שבו זומנה לעדות שבגדרה לשיטתו השמיצה אותו תוך שימוש בחומרים מתיק בית הדין ותוך הפרת החיסיון. המערער מלין כי לא ניתנה עדיין החלטה בבקשה זו.

דינה של הבקשה האמורה להידחות. זכותה של עדה שזומנה לדיון להגיש בקשה כדוגמת זו שהגישה המשיבה לבית המשפט. עיון בבקשה אינו מלמד כי הושמץ בה המערער בדברי שקר ולכל היותר אפשר לומר כי חלק מהאמור בה הוא בגדר טענות, סברות של המשיבה או פרשנות – למעשה נראה שחלק גדול ואולי רוב הדברים הם אף דברים שאכן עולים במפורש ולמצער במשתמע מהחלטות בית הדין ותואמים גם להתרשמותו הכללית, ואף לו לא היו כאלה זכותה של המשיבה לטעון להם או לבקש בקשות בגינם בבית המשפט. אם סבר המערער כי המשיבה הטעתה את בית המשפט וכי הטעייה זו פגעה בו במסגרת ההליך בבית המשפט היה עליו לפנות בעניין לבית המשפט.

בגדרה של בקשה זו הייתה רשאית המשיבה להסתייע בהחלטות ומסמכי בית הדין הגלויים לה כדין ומסורים בידיה בהיותה צד בהליך. טענתו של המערער כי בית הדין התיר את העיון בתיק רק לפרקליטות המדינה חסרת כל שחר. פרקליטות המדינה אינה צד בתיק בית הדין ועל כן נזקקה להיתר לעיון בו. המשיבה היא צד בתיק ואינה נזקקת להיתר לעיין בו. אין זאת אומרת כי רשאי כל צד לפרסם ברבים חומרים מתוך תיקי בית הדין החסויים, כמובן, אלא שהגשת מסמכים לערכאה שיפוטית אחרת לצורך ההליך המתקיים בה, ובפרט כשגם הוא הליך חסוי, אינה בגדר פרסום שכזה כפי שנקבע בהחלטות שיפוטיות גם בענייננו (לרבות בבית דין קמא) ובפסיקות בג"ץ.