זכות העובד לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל, ומנגד החובה לקבל על עצמו כל תפקיד המתאים לכישוריו

1.         לבית הדין הוגשה בקשת המבקש מר יאיר בן שמעון (להלן:"המבקש" או "בן שמעון") למתן סעדים זמניים כנגד המשיבה - מדינת ישראל (להלן: "המשיבה" או "המדינה") להשיב את המבקש לתפקידו המלא על סמכויות, לחלצו מבור הבטלה ולקיים את ההסכמים עליהם חתמה איתו המדינה. כן ביקש בן שמעון כי ינתן צו כנגד פרסום הודעת פיטורים שנגלתה לעיניו באמצעות אתר המודעות באינטרנט.

            המשיבה, חלף מתן תשובה הגישה בקשה לדחית הבקשה על הסף, בטענה כי טרם הושלם הליך פיטורי בן שמעון ולכן בקשתו מוקדמת. בנוסף, טענה המשיבה כי בשל פסק הדין שניתן על ידי הש' שטיין בו נדחתה תביעתו לבזיון בית משפט, על החלטות קודמות שניתנו בבית הדין, יש לדחות את הבקשה.

2.         משהתקבלה תגובת המשיבה איפשר בית הדין תגובת המבקש. בעקבות תשובתו, קבע בית הדין תיק זה לדיון בפניו וכן חייב את המשיבה ליתן תגובתה לגופה.

            לאחר מספר בקשות דחיה של הצדדים התקיים דיון בבקשה ביום 25.3.07.

            בית הדין ניסה להביא את הצדדים להסדר כולל בסעד הזמני ובתיק העיקרי ומשנסיון זה לא צלח, עמד המבקש על בקשתו הזמנית אשר נותרה והיא כי בית הדין יתן צו עשה ויחייב את המדינה להעסיקו בכל תפקיד התואם את כישוריו כפי שאף הוסכם בין הצדדים במסגרת הסעדים הזמניים בשנת 2005.

            ב"כ המדינה הודיעה לבית הדין בדיון כי אין בכוונתה לחקור את המבקש על תצהירו וזאת מבלי להודות באמור בתצהיר וכי יש לדחות את הבקשה מטיעונים משפטיים בלבד. כמו כן, משלא צרפה המשיבה תצהיר לתשובתה, אף לא נחקר מי מטעמה.

            בנוסף, הודיעה ב"כ המשיבה כי בכוונת המדינה להמשיך בהליך הפיטורים.

            יואר כי משבחרה המשיבה להימנע מלחקור את המבקש על תצהירו, מקבל בית הדין את העובדות המפורטות בתצהיר במלואן.

            הצדדים הגישו טיעוניהם ואנו נכריע להלן בבקשת המבקש שנותרה בפנינו.

3.         ואלה הן העובדות הרלוונטיות לכאורה הנחוצות להכרעתנו זו כפי שהן עולות מתצהיר התובע והמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים:

א.         המבקש בן 51, איש כספים אשר החל עבודתו בבנק יהב ב-1977 והצטרף לשירות המדינה בשנת 1988 במשרד האוצר כמפקח מס באזור איו"ש.

ב.         בשנת 98 מונה המבקש לסגן חשב בכיר במשרד התיירות ב-1.8.99 ניתן למבקש מינוי קבע בתפקיד, בתום תקופת הנסיון.

ג.          כתוצאה מחילוקי דעות שהתגלעו בין החשב הממונה על המבקש, למבקש ב-8/00 וכתוצאה מדיונים שהתקיימו בין המבקש לגורמים השונים במשרד התיירות והחשב הכללי, הוגשה נגד המבקש תובענה מישמעתית.

ד.         כתוצאה מהתובענה המישמעתית וכן בשל נסיבות שונות אחרות שאינן רלוונטיות להכרעתנו זו כעת, ניטלו סמכויות של המבקש במספר שלבים בין 10/00 ועד 10/02. בעקבות כך פנה המבקש לבית הדין בבקשה לסעד זמני.

            הש' אייל אברהמי הכריע בבקשת המבקש וקיבל את בקשתו. בהחלטה הורה כי יוחזרו למבקש כל סמכויותיו שהיו לו עד 10/02 עם הגבלה חלקית של סמכויותיו כפי שהייתה בין 10/00 ל-10/02 וזאת עד להחלטה בהליך המשמעתי שהתנהל נגד המבקש.

ה.         המבקש עמד לדין משמעתי על תלונות הממונים עליו במשרד התיירות, הסכים לעיסקת טיעון וחזר לעבודתו כסגן חשב של משרד התשתיות.

            כתוצאה מכך ביטל המבקש את התיק העיקרי שהתנהל בבית הדין.

ו.          בעקבות אירועים שהיו בין המבקש לבעלי תפקידים שונים במשרד התשתיות נמנע מהמבקש להיכנס למשרד החל מ-4/05 ולמרות דיונים שהיו בין המבקש לגורמים במשיבה נמנע מהמבקש לחזור לתפקידו באופן מוחלט ב-14.8.05.

ז.          המבקש הגיש בקשה לבית הדין ב-7.8.05 אשר נדונה בפני הש' רוזנפלד (בש"א 2390/05) ובדיון הגיעו הצדדים להסכם אשר ניתן לו תוקף של החלטה לפיו, המבקש ישובץ לתפקיד באחת מיחידות החשב הכללי, במתח הדרגות הקיים לגביו (43-41) ויתנהל מו"מ בין הצדדים על שיבוצו מחדש. המשיבה בתום שבעה חודשים תשקול שיבוצו, או תהיה רשאית להתחיל בהליך של פיטורים מחמת אי התאמה, לרבות מתן זכות טיעון למבקש במסגרת הליך שימוע מסודר.