זכויות יורשי חברת קיבוץ שנפטרה, אחרי החלטת שיוך הדירות בקיבוץ- אינן קנייניות

הקדמה :

לפני תביעה לסעד הצהרתי בדבר זכותו של התובע, יורש המנוחה ריטה אמיר ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר היתה עובר למותה חברת קיבוץ "נאות מרדכי" (להלן: "הקיבוץ"), והתגוררה בקיבוץ מיום היווסדו, לשיוך דירתה של המנוחה בקיבוץ, ובתוך כך למניעת שיוך הדירה או מסירתה לחבר קיבוץ אחר.

בישיבה שנקבעה ליום 9/6/10 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית, לפיה פסק הדין בתובענה יינתן על סמך סיכומים וראיות שיוגשו מטעם הצדדים, וללא שמיעת עדים או חקירת מצהירים.

רקע עובדתי :

במסגרת החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 27/2/96 שכותרתה "שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים" (להלן: "החלטה 751") נתקבלה החלטה בדבר שינויים במבנה הארגוני של הקיבוץ והקצאת מגרשי מגורים לחברי הקיבוץ (להלן: "שיוך הדירות").

ביום 14/4/96 הוציא האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל הוראת אגף שמספרה 53 (להלן: "הוראה 53"), שעניינה הנחיות בדבר אופן היישום של החלטה 751. בסעיף 7(ה) להוראה זו נקבע כדלקמן:

"תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האסיפה הכללית של האגודה בדבר השינוי. זכות זו תהיה שמורה לצאצאים, במקרה של פטירת החבר, חו"ח, בין מועד ההחלטה לבין המועד שההחכרה תהיה ניתנת למימוש בפועל, בכפוף להסכמת האגודה, בהתאם להחלטה".

ביום 9/8/02 נתקבלה באסיפת הקיבוץ החלטה על כניסה לתהליך של שיוך דירות הקיבוץ לחברים (להלן: "החלטת השיוך"), במסגרתה נקבעו כללים לרישום הבתים על שם החברים בקיבוץ (להלן: "כללי שיוך הבתים" או "כללי שיוך הדירות"), ובכלל זה נקבע כי המועד הקובע לצורך קביעת זכאותם של חברי הקיבוץ לרישום זכויותיהם בדירות יהיה יום קבלת החלטת השיוך, היינו ה- 9/8/02.

בפרק ההגדרות של כללי שיוך הבתים נקבע כי "חבר" הינו "מי שהיה רשום במועד קבלת ההחלטה בפנקס החברים כחבר האגודה והתגורר על דרך קבע במקרקעי הקיבוץ או ששהה מחוצה לו באישור האסיפה הכללית, לרבות חברת אגודה".

ביחס לחבר אגודה שנפטר לאחר מועד קבלת ההחלטה, נקבע בסעיף 6 לכללי שיוך הבתים כי "יהיו יורשיו זכאים לקבל מן האגודה את ערך זכאותו לבית מגורים או לבוא בנעליו של הנפטר, לצורך רישום הזכויות בבית המגורים, הכל על פי בחירתה הבלעדית של האגודה, אך זאת רק בתנאי שבוצע הרישום בפועל של הדירות על שם כלל החברים, ובכפוף לכך שתינתן הסכמת מינהל מקרקעי ישראל לכך ושיורשיו יעמדו בכל התנאים והדרישות שהיה הנפטר נדרש לעמוד בהם כתנאי לרישום, לו היה חי ביום הרישום".

אין חולק כי במועד קבלת החלטת השיוך - הוא המועד הקובע לצורך קביעת זכאותם של חברי הקיבוץ לרישום זכויותיהם בדירות - התגוררה המנוחה בדירה בקיבוץ, וכי הלכה לעולמה כשנתיים לאחר מכן, ביום 15/7/04, בטרם הושלם הליך שיוך הדירות ובטרם החל רישום הדירות בפועל על שם חברי הקיבוץ.

לאחר פטירת המנוחה, נחתמו בין התובע והקיבוץ שני הסכמים בעניין זכותו של התובע להמשיך ולהשתמש בדירה: הסכם ראשון שכונה "הסכם האירוח" מיום 8/12/04 (להלן: "הסכם האירוח"), והסכם נוסף מיום 1/6/05 (להלן: "ההסכם השני").

במסגרת "הסכם האירוח" הסכים הקיבוץ להעמיד את דירת המנוחה לרשותו של התובע ולשימושו, לתקופה מוגבלת. כן נקבע כי הסכמת הקיבוץ למגורי התובע בדירה אינם בגדר החכרה של הדירה והתובע הינו בר רשות בדירה בלבד. בנוסף, הוסכם כי במהלך תקופת החזקתו בדירה, יינתנו לתובע שירותי האירוח של הקיבוץ, כמפורט בהסכם. עוד נקבע בהסכם כי בתום "תקופת האירוח", יפנה התובע את הדירה, אלא אם יוסכם אחרת בין הצדדים. כן נקבע כי הקיבוץ רשאי, על פי שיקול דעתו הבלעדי, שלא לחדש את ההסכם בתומו.

"הסכם האירוח" הוארך בהסכמת הצדדים עד ליום 30/4/10, וביום 13/4/10 ניתן צו מניעה זמני (אשר עדיין עומד על כנו), האוסר על הקיבוץ לפעול להקצאת הדירה למאן דהוא או לפעול לפינויו של התובע מהדירה.

במסגרת ההסכם השני, הוסכם בין הצדדים כי חלים על המנוחה ויורשה, התובע, הוראות סעיף 6 לכללי שיוך הבתים והוסדרו זכויות הצדדים בהתאם לכללים אלה. נקבע כי בגמר "הסכם האירוח" יפנה התובע את הדירה ויותירה פנויה. בנוסף נקבע כי אם יפנה הקיבוץ את חבריו למנהל מקרקעי ישראל לשם רישום דירה על שמם, יהא גם התובע זכאי להפניה כאמור, אולם הקיבוץ יהא רשאי, לפי בחירתו והחלטתו הבלעדית, להמיר את זכות התובע לרישום דירה על שמו במענק כספי "בשווי של ערך דירת תקן כפי שתיקבע על ידי השמאי עליו החליט הקיבוץ", ואז ייחשב הקיבוץ כמי שמילא את כל התחייבויותיו כלפי התובע והמנוחה. במסגרת ההסכם השני הובהר כי כל עוד לא ביצע הקיבוץ בפועל את החלטתו האמורה, אין הצוואה מקנה לתובע זכויות כלשהן בדירה. עם זאת, הוסכם כי אין בפינוי הדירה משום ויתור על טענות התובע ביחס ל"זכויות המגיעות לו או שיגיעו לו מהקיבוץ על פי החלטות קיימות ו/או שיתקבלו בעתיד לגבי חברים אשר נפטרו בהיותם חברי קיבוץ לאחר 9/8/02".

בטרם סיום פרק זה יוער כי ביום 6/7/08 נתקבלה החלטה 1155 של מינהל מקרקעי ישראל ובה נקבעה זכות ראשונים לשיוך דירה לחברי האגודה וליורשיהם (להלן: "החלטה 1155"). עם זאת, יובהר כבר כאן, כי מאחר וההחלטה על שיוך הדירות בקיבוץ לפי החלטה 751 התקבלה ואושרה על ידי וועדת הפרוגראמות עובר להחלטה 1155, הקיבוץ רשאי להמשיך בהליך שיוך הדירות בהתאם להחלטות הנ"ל (ראה סעיף 5.11.1 להחלטה 1155), כך שאין להחלטה 1155 משמעות מעשית לענייננו.

טענות התובע :

התובע טוען כי המנוחה היתה זכאית ל"שיוך דירות", קרי: לרישומה כמיועדת לשיוך הדירה בה התגוררה במשך שנים רבות, ומדובר בזכות קניינית, על כל המשתמע מכך. על פי הנטען, בנסיבות אלה, גם זכותו של התובע לקבל לידיו את זכות המנוחה לשיוך דירה, הינה זכות קניינית, כפי שהוכר - כך על פי הנטען - גם בפסיקת בתי המשפט.

התובע סבור כי זכותה הקניינית של המנוחה, שהועברה לידיו בהמשך, קמה מיד לאחר קבלת החלטה 751 בעניין שיוך הדירות, והקיבוץ אינו רשאי לפגוע בזכות זו.