זכויות בן ממשיך במשק חקלאי אינן ניתנות לעיקול זמני

בפני תביעה לאישור עיקול זמני נגד מחזיקים בהתאם לתקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן, בהתאמה- "תקנות סד"א"; "התביעה"). השאלה המרכזית הניצבת במוקד התביעה היא: האם זכויות בן ממשיך במשק חקלאי הינן נכס הניתן לעיקול זמני לפי תקנות סד"א? בשאלה זו, ובשאלות נלוות לה, נעסוק להלן.

רקע והליכים

1.          1.          התובע (להלן גם- "הבנק") הגיש תביעה כספית על סך 388,705 ש"ח נגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן גם- "הנתבעים") בת"א 124958/01 המתברר בבית משפט זה (להלן גם- "התביעה העיקרית"). במסגרת התביעה העיקרית ביקש הבנק כי יוטל עיקול זמני על זכויות הנתבעים כ"בן ממשיך" במשק מס' 71 (להלן, לפי העניין- "המשק" או "הנחלה") במושב שער אפרים אצל הנתבעים 3  ו-4.

2.          2.          בית המשפט (כב' הרשם יוחנן גבאי) נעתר לבקשה והטיל עיקול זמני על זכויות הנתבעים במשק אצל הנתבעים 3 ו-4 (החלטה מיום 14.3.06 בגדרי בש"א 157280/06).

הודעה על דבר העיקול נמסרה למחזיקים, קרי, למינהל מקרקעי ישראל (להלן- "המינהל") ולסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן- "הסוכנות"). כפי שיוסבר להלן, המינהל והסוכנות מחזיקים בזכויות הבעלות והחכירה במשק מכוח הסכם משולש אשר נחתם מעת לעת בין המינהל כמשכיר ובין הסוכנות כגורם מיישב ("שוכרת") והאגודה כבת-רשות של הגורם המיישב.

3.          3.          ביום 27.3.06 הודיעה הסוכנות לבית המשפט כי לא ניתן לרשום את צו העיקול הזמני בספריה כיוון שאמו של הנתבע 1, הגב' יחיא צבייה (להלן גם- "האם") רשומה כבעלת זכויות בר רשות במשק. הסוכנות ציינה בהודעתה כי הנתבע 1 מונה כבן ממשיך במשק ומשמעות מינוי זה הינה כי לאחר קץ ואריכות ימי האם יועברו אליו זכויות בר הרשות במשק. לדברי הסוכנות, נכון למועד הטלת העיקול, אין לנתבעים זכויות במשק. האם הינה בעלת מלוא זכויות החזקה והשימוש במשק בהיותה בת רשות.

4.          4.          ביום 11.4.06 הודיע המינהל לבית המשפט כי לא ניתן לרשום את צו העיקול הזמני בפנקסי המינהל. לדבריו, לנתבע 1 אין זכויות במשק, שכן הוא איננו רשום כבעל הזכויות בו. 

5.          5.          לנוכח התנגדות הסוכנות והמינהל לאישור העיקול הזמני, ומשביקש הבנק להמשיך בהליך העיקול, הגיש הבנק לבית המשפט בקשה לאישור העיקול הזמני אשר דינה כדין כתב תביעה (ראו תקנה 378(ב) לתקנות סד"א). במסגרת התביעה ביקש הבנק להורות על אישור העיקול הזמני שהוטל בהחלטה מיום 14.3.06 ובאורח נגזר, להורות לסוכנות ולמינהל לרשום עיקול זה בספריהם. הסוכנות והמינהל הגישו תגובות לבקשה לאישור עיקול. דינן של תגובות אלה כדין כתבי הגנה מטעמם.

6.          6.          בין הצדדים לא היו מחלוקות עובדתיות. משכך הוסכם ביניהם כי פסק הדין יינתן על סמך כתבי הטענות שבתיק, לאחר הגשת סיכומים בכתב. משהוגשו סיכומי הטענות הגיעה העת להכריע בשאלות שבמחלוקת. למען הסדר הטוב, וכדי למנוע הכברת מלל מיותר אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.

עיקרי העובדות

7.          7.          מושב שער אפרים הוא תאגיד הרשום כאגודה שיתופית ומסווג כמושב עובדים (להלן- "המושב" או "האגודה"). אדמות המושב הן בבעלות מדינת ישראל והן מנוהלות על ידי המינהל. הסוכנות הינה מוסד מיישב (להלן גם- "המיישבת") אשר פעלה (ועודה פועלת) ליישוב וביסוס המושב על אדמות המדינה שיועדו לו ע"י המינהל מכוח חוזה שכירות תלת צדדי.

8.          8.          בין המינהל, הסוכנות והאגודה נחתם חוזה שכירות המתחדש מידי שלוש שנים ובו מוסכם כי המינהל משכיר לסוכנות שטח של כ- 2,534 דונם (להלן- "המשבצת"). עוד מוסכם בחוזה דנן כי האגודה תהיה בת רשות במשבצת (להלן- "ההסכם המשולש"; עותק של ההסכם המשולש לתקופה המתחילה ביום 1.10.1998 ומסתיימת ביום 30.9.2001, צורף כנספח א' לתגובת הסוכנות). סעיף 18(א) להסכם המשולש קובע את מהות הזכויות המוקנות מכוחו:

"המיישבת מוסרת בזה בהסכמת המשכיר את המשבצת, לשימושה של האגודה בתורת בת רשות בלבד, לתקופה של שלוש שנים, וזאת לצורך ביצוע כל מטרות חוזה זה. האגודה מאשרת בזה כי על ידי חתימתה על חוזה זה היא קיבלה את המשבצת מידי המיישבת כבת רשות, כאמור לעיל. למען הסר ספק, מצהירה בזה האגודה במפורש, כי היא רואה במתן רשות לחזקה ולעיבוד של יחידת משק על ידי המיישבת לחבר באגודה או למי שאושר ע"י המיישבת כמתיישב במושב כמתן רשות לאגודה באותה יחידה בהתאם לחוזה זה".

9.          9.          בהסכם המשולש (ס' 8) הוסמכה האגודה להעניק לחבריה זכויות של בר רשות בנחלה שהוקצתה להם. למעשה, חברי האגודה הם בני רשות של בת הרשות (האגודה).

10.      10.      בשנת 1953 קיבלו הורי הנתבע 1 זכויות בר רשות במשק. בשנת 1982 הלך אבי הנתבע 1 לעולמו. לאחר פטירת האב הועברו זכויות בר הרשות במשק לאשתו, הגב' יחיא צבייה, בהתאם להוראות ההסכם המשולש (ס' 20 (ה)1 רישא). ביום 24.6.1986 הודיעה הסוכנות למינהל על מסירת המשק לגב' יחיא צבייה, בשל פטירת הבעל, מר יחיא אברהם ז"ל. ביום 6.1.1988 אישר המינהל את העברת זכויות בר הרשות במשק לאם, כמפורט בהודעת הסוכנות (נספח ג'2 לתגובת הסוכנות). מהאמור עולה כי לאם (ולה בלבד) זכויות מסוג "בר רשות" במשק. 

11.      11.      ביום 3.4.1990 חתמה האם על כתב הצהרה והתחייבות המתיישבים (נספח ד' לכתב התביעה; להלן- "כתב ההתחייבות") לפיו קבעה את הנתבע 1 (ובת זוגו, הנתבעת 2) כ"בן ממשיך" במשק. במסגרת כתב ההתחייבות הסכימה האם שהבן הממשיך יבנה בית מגורים בחצר המשק, בתנאים המקובלים במשרד השיכון ו/או במינהל לגבי בניית בית נוסף לבן ממשיך (להלן- "הבית הנוסף"). מפאת חשיבות כתב ההתחייבות להמשך דיוננו נביאו כלשונו:

"לכבוד

הסוכנות היהודית לא"י/ההסתדרות הציונית העולמית

הצהרה והתחייבות המתיישבים