זכויות במקרקעין בין בני זוג, איזון נכסים שלא בחלוקה שווה, ועוד

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד :

ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' ס.נ. השופט י' שנהב) מיום 10.4.2007 (תמ"ש 6280/95, 6281/95, 6282/95) אשר עסק בג' עניינים: ערעור על החלטת ראש הוצאה לפועל בעניין הוצאות אחזקת רכב, תביעה למזונות ולמדור, ותביעה להשבת זכויות במקרקעין ואיזון משאבים.

בנוסף כתב הערעור מופנה כנגד מספר החלטות ביניים שניתנו על ידי בית המשפט: החלטות מיום 18.3.1998, 11.4.2005 (2 החלטות), 16.2.2004, 21.6.2005 (2 החלטות).

רקע עובדתי

1.         המערער 2 הינו אחיו של המערער 1 (להלן - המערער). המערער והמשיבה נישאו זה לזה כדמו"י ביום 3.12.1980. מנישואין אלה נולדו 2 בנות. בשל משבר שפרץ ביניהם הגישה המשיבה את התובענות דלעיל לבית המשפט. במקביל הגיש המערער תביעה לגירושין לבית הדין הרבני. בית הדין הרבני חייב את המשיבה להתגרש מהמערער. ביום 9.7.1997 התגרשו הצדדים, מבלי לחתום על הסכם יחסי ממון. המחלוקת הרכושית ותביעת המזונות יחד עם ערעור על החלטת ראש הוצל"פ, נותרו להכרעתו של בית המשפט.

פסק דינו של  בית משפט קמא

תמ"ש 6282/95

2.         המשיבה עתרה לסעד של השבה בנוגע למגרש ב_________ (להלן - המגרש), ולסעד של איזון משאבים על זכויות שנצטברו במהלך תקופת הנישואין.

המערער קודם לנישואיו ונכון ליום מתן פסק הדין, עבד בחברת _______ כשלזכותו נצברו זכויות סוציאליות וכספיות שונות.

המשיבה מתגוררת מספר שנים בדירה הרשומה על שם אמם של המערערים בעיר א' (להלן - הדירה בא'). בדירה זו התגוררו המערער והמשיבה יחד עם בנותיהם, עד ליום 18.1.1994.

3.         המגרש - ערב נישואיה של המשיבה הייתה בבעלותה דירה בב' (להלן - הדירה בב'). ביום 5.8.1981 נמכרה הדירה תמורת סך של 62,000 $ (שווה ערך ל-758,322 שקלים ישנים). לטענת המשיבה בחלק מהתמורה, סך של 34,000$ (במקומות אחרים נכתב 37,000$/40,000$), נרכש המגרש, כשהזכויות בו נרשמו: 25% על שם המשיבה, 25% על שם המערער, ו-50% על שם המערער 2. הצדדים תכננו לבנות קוטג' על המגרש והוציאו רישיונות בנייה לשם כך וכן לכאורה הוצאות נוספות, אולם תכנון זה לא יצא אל הפועל.

המשיבה טענה כי הרישום נעשה באופן זה, משום שהוסכם כי תמורת ויתורה על חלק מהמגרש, היא תקבל לבעלותה את הדירה בא', ששווייה עמד על כ-30,000 $. מתוך אמונה זו הסכימה לחתום על תצהיר לפיו חלק מעלות הרכישה של המגרש שולם על ידי הוריו של המערער (הכוונה לדירה בא').

עוד טענה המשיבה, כי יתרת התמורה לאחר רכישת המגרש הושקעה בבורסה. כשהגיע שווי ההשקעה לכדי 70,000 $ נרכשה בכספים אלה דירה בג' בשווי של כ- 50,000 $ (להלן - הדירה בג').

המערער טען כי המגרש נרכש ביום 5.7.1981 כחודש לפני מכירת הדירה בב' בסכום של 455,500 ש"י. מקדמה בסך של 112,500 ש"י שולמה על ידי הוריו, ורק לאחר מכן, הושלמה יתרת התמורה בגין המגרש. לטענתו, הם השקיעו סכומים גדולים בהשבחת המגרש.

המערער 2 אישר את טענות המערער, לפיהן כמחצית המגרש נרכשה על ידי הוריו, והמחצית השנייה על ידי הצדדים. גם לטענתו היו הוצאות נוספות, מעבר לתמורה ששולמה בגין המגרש.

בית המשפט קבע כי 76% מעלות המגרש, שולם ישירות מהתמורה שנתקבלה ממכירת הדירה בב'. 24% הנותרים מומנו בהלוואת גישור זמנית שניתנה על ידי הברוקר, מר שמואל קלר. משנתקבלה כל התמורה עבור הדירה בב', הוחזרה ההלוואה.

כך גם קיבל  בית משפט קמא את גרסת המשיבה, כי הרישום נעשה כפי שנעשה, רק מפני שהוסכם עמה כי הדירה בא' תעבור לבעלותה.

בית משפט קמא הסיק כן, על פי מסמכים שהיו לפניו, עדותה של המשיבה, הרושם השלילי שהותירה בו עדות המערערים, והגיונם של דברים, הכל כפי שיורחב בהמשך.

על פי האמור קבע בית המשפט כי יש לבטל את הרישום על שם המערער 2 ולהורות כי הזכויות במגרש תרשמנה מחצית ע"ש המערער ומחצית ע"ש המשיבה.