זכויות אלמנה ברכוש שהוברח בחיי הבעל לידי צדדים שלישיים

1.                  התובעת ... היא אלמנת המנוח, ... ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום 21.4.04. בתביעה שבפניי, אשר הגישה התובעת נגד חמשת בנותיו של המנוח מנישואיו הראשונים (שהן יורשותיו השיוריות ע"פ צוואתו), מבקשת התובעת סעד הצהרתי, על פיו ייקבע כי כספים אשר לטענתה הפקיד המנוח לאורך השנים בחשבון בתו... (להלן: הנתבעת 1) וכן הדירות שנרכשו על ידו ו/או מי מטעמו במהלך הנישואין, הינם נכסים ברי איזון/רכוש משותף שלה ושל בעלה המנוח, ועל כן היא זכאית למחציתם. לחילופין תובעת (התובעת) מזונות מן העיזבון, וכן הגישה התנגדות לקיום צוואת המנוח משנת 1993.

2.                  מנגד הגישו הנתבעות תביעה נגד (התובעת) להשיב לעיזבון את הדירה ברח' ... ב... הרשומה על שמה, בטענה כי המנוח העבירה אליה תחת כפיה ואונס.

ואלה עובדות המקרה הצריכות לענייננו:

3.                  המנוח והתובעת הכירו בשנת 1972, עת היה המנוח נשוי לאשתו ... ואב לחמש בנות. התובעת, בעלת לאום ..., הייתה אז גרושה ואם לשני בנים, ובעלת תעודת זהות של תושבי השטחים, אותה קיבלה בעקבת נישואיה לתושב רמאללה. המנוח והתובעת החלו לגור יחדיו, ובעקבות התפתחות יחסים אלה, וקריסת נישואיו, התנהלו בין המנוח לבין אשתו ... הליכים משפטיים רבים בנושאי גירושין, מזונות ורכוש. אם כי המנוח ו... התגרשו רק ביום 7.4.1981, נישאו המנוח ו(התובעת) בנישואי קפריסין כבר בשנת 1978, ובאותה שנה נולדה בתם המשותפת ... (להלן: התובעת 2). לימים התברר למנוח ולתובעת כי נישואיהם בקפריסין אינם מוכרים בישראל, והם נישאו בשנית בשנת 1987 בנשואי מקסיקו. בעקבות נישואים אלה נרשמה התובעת כאזרחית ישראלית, ובכך הפכה לאשתו החוקית של המנוח לכל דבר ועניין.

4.                  כאמור, המנוח הלך לעולמו ביום 21.4.04. הוא הותיר אחריו צוואה נוטריונית מיום 31.3.93, בה ציווה את כל רכושו לבנותיו מנישואיו הראשוניים, למעט 60% מזכויותיו בדירת המגורים של בני הזוג ב..., אשר ציווה לתובעת ולבתם ... . לאחר פטירתו התברר לתובעת לראשונה כי לא נותרו כספים בחשבון הבנק המשותף שלה ושל המנוח, וכי שלוש מתוך ארבע הדירות שנרכשו במהלך הנישואין נרשמו ו/או הועברו על שם הנתבעות בחייו של המנוח. מכאן התביעה הראשית שבפניי.

התביעות הרכושיות - ת"ע 41311/04, 41312/04

טענות הצדדים:

5.                  לטענת התובעת, מאז שנת 1972 חיו בני הזוג כידועים בציבור ועבדו יחד עם אחיין המנוח... בעסקים רבים של המנוח, שכללו מחלבה, חנות וזיכיון למכירת מזון בסיטונאות, וכן בעסק למכירת בורקסים שהקימו יחד. כאשר נאלץ המנוח להפסיק לעבוד עקב התדרדרות במצבו הפיזי, הוחלט לחסל את העסקים, ברם צעד זה לא השפיע לרעה על רמת חייהם, ובני הזוג המשיכו לחיות יחד במשך אחת עשרה שנים נוספות, עד לפטירתו של המנוח, תוך שהם נהנים מפרי הכנסותיהם ומהרכוש הרב שצברו והכספים הרבים שכל אחד הכניס לקופה המשותפת. לטענת התובעת, הרכוש שהצטבר כלל גם כספים שהביאה היא, כולל 40,000$ שקיבלה מבעלה הראשון בהתאם להסכם הגירושין שביניהם, וכן כספים שהביאה ממשפחתה ב... , בסך של 200,000$ לפחות.

לימים התברר לתובעת, כך לטענתה, כי לאורך השנים הבריח המנוח חלק ניכר מהכספים המשותפים וכן הבריח נכסי המקרקעין שצבר במהלך הנישואין ורשמם על שם הנתבעות. לטענתה, המנוח העביר כספים מחשבונות בנק שלו ומכספים שהחזיק במזומן (כולל גם מזומנים אשר לטענתה הוטמנו בפחים במחלבה) או אצל אחרים, לחשבונותיה של הנתבעת 1, אשר שימשו כחשבונות קש עבור המנוח עצמו.

לאורך ההליך ניסתה התובעת להוכיח באופן פרטני כי סכומים אלה ואחרים הוברחו. בסיכומיה, לעומת זאת, מצמצמת התובעת את טענותיה ומציינת באופן כללי כי כיום בלתי אפשרי להגיע להבחנה ברורה של מקורות הכספים שהבריח המנוח לחשבונות הנתבעת, או לחשבונות אחרים, ולמעשה, כל הכספים נתערבבו יחד, תוך שחלק הופקד בפיקדונות בחשבונות על שם בניו של י' ולאחר מכן על שם הנתבעת 1; חלק הוחזק במזומן; וחלק שימש לצורך רכישת נכסי מקרקעין. לאור האמור עותרת התובעת לקבלת מחצית מהסכומים שהיו לטענתה בחשבונותיה של הנתבעת 1 ערב פטירת המנוח, ואשר מסתכמים לטענתה בסך של כ - 2,500,000ש"ח, לפי הפירוט הבא:

(1)     בחשבון מס' 266167 על שם הנתבעת 1, הצטבר בסוף שנת 2000 סך של 1,037,018ש"ח, אותם יש לראות כחלק מכספי המנוח שהוברחו.

(2)     כמו כן לאחר פטירת המנוח, בתאריך 4/5/04 הופקדו סכומים ממקורות לא ידועים בסך: 382,500ש"ח, 110,000ש"ח ו - 702,674ש"ח לחשבון מס' 190520 על שם הנתבעת 1 ובעלה בבנק המזרחי, שגם אותם יש לראות כחלק מכספי המנוח שהוברחו.

(3)     לטענתה, הנתבעת 1 אישרה מסמך הכתוב בכתב ידו של המנוח אשר מציין כי היא קיבלה ממנו לידיה סכומים נוספים במזומן בסך 57,600$, אשר עד אז החזיק המנוח במקומות מסתור. הנתבעת 1 אמנם טענה כי הכספים הוחזרו למנוח, ברם טוענת התובעת כי טענה זו לא הוכחה, ועל כן יש לראות אף בסכום זה כחלק מכספי המנוח שהוברחו.

6.                  על בסיס האמור טוענת התובעת שיש לחייב את הנתבעות להשיב לידיה מחצית מהרכוש שירשו, מכוח הלכת השיתוף וחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון" או "החוק").

7.                  לחילופין טוענת התובעת כי היא זכאית לכל הפחות לקבל לידה את הכספים שהעבירה למנוח שהביאה היא מלפני הנישואין, כולל כספים שקיבלה במסגרת גירושיה מבעלה הראשון וכן כספים שקיבלה מ... , המסתכמים בסך של לפחות 200,000$.

8.                  לטענת הנתבעות, יש לדחות מכל וכל את טענות התובעת:

(1)     במשך כל השנים שמר המנוח על מידור ברור ובלתי משתמע לשני פנים. המנוח לא רצה לשתף את התובעת בשום דבר הנוגע לניהול כספיו ונכסיו השונים. התובעת לא ידעה כמה כספים יש למנוח, היכן הם מצויים ומה מעשיו בהם. במשך כל השנים לכל אחד מבני הזוג היה חשבון על שמו בלבד ולתובעת 1 לא היתה כל גישה לחשבונות המנוח. רק בשנת 1999, בשל מצבו הרפואי המתדרדר של המנוח, הוא הוסיף את שמה של התובעת לחשבון. החל מתאריך זה ידעה התובעת ו/או יכולה היתה לדעת מה נעשה בחשבון, ועל כן קמה חזקה כי ידעה והסכימה לכל פעולה שעשה המנוח בחשבון, ובכלל זה העברות כספים לבנותיו ו/או מי מהן. התובעת ציינה כי רק לאחר שהחלה לחיות עם המנוח גילתה כי הוא נשוי ואב לחמש בנות, ולמרות זאת המשיכה לחיות עימו, לסמוך עליו ולעצום עיניה לגבי תחום ניהול הכספים בבית, ובכך נתנה הסכמתה מכללא לגבי כל פעולה שעשה.

(2)     התובעת לא הצליחה להרים את הנטל להוכחת טענתה כי הכספים שאכן הועברו מחשבון המנוח לחשבון הנתבעת 1 היו כספים משותפים.

(3)     בסיכומיה מציינת התובעת באופן לקוני מה היה הסכום בחשבונה של הנתבעת 1 טרם מות המנוח, ברם היא לא הוכיחה כי מדובר בכספי המנוח, דבר המצביע על כשלונה להוכיח את טענתה בדבר הברחת כספים מחשבון המנוח. בנוסף יש לדחות את הטענה הכללית כי כיום בלתי אפשרי להגיע לאבחנה ברורה באשר למקורות הכספים שהוברחו. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובעת, והיה ביכולתה לעתור למינויו של רו"ח. משלא עשתה כן אין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה.