זכאות עובד לדמי חג לתקופה של 7 שנות עבודה

השופט שמואל צור

1.         המשיבה הינה חברה המספקת שירותי ניקיון ואבטחה. המערער עבד בשירות המשיבה, בתחנת כוח של חברת החשמל, החל מיום 30.5.96 ועד ליום 20.11.03 בו פוטר מעבודתו, לטענתו - בשל בעיות רפואיות ואי יכולתה של המשיבה לספק לו עבודה התואמת את מגבלותיו הרפואיות. המשיבה טענה כי המערער סיים את עבודתו אצלה עוד בחודש יולי 2003 בשל בעיות רפואיות. לטענתה, באותו חודש יצא המערער לחופשה וכאשר שב לעבודה הוצעו לו מספר מקומות עבודה חלופיים אותם דחה תוך שציין כי אין לו כל כוונה לשוב לעבודה.

2.         ביום 20.11.03, לאחר סיום עבודתו, קיבל המערער מן המשיבה סכום של 13,000 ש"ח ששולם לו כ"גמר תשלום", לאחר שחתם על כתב ויתור. המערער טען כי לא הבין את דרך חישוב הסכום ששולם לו וכי לא התכוון לוותר על זכויותיו. 

3.         לאחר סיום עבודתו, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע לתשלום דמי חגים, פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ודמי הבראה. סכום התביעה עמד על 49,992 ש"ח, בצירוף פיצויי הלנת שכר.

4.         המערער הגיש תצהיר עדות ראשית, אולם המשיבה - על אף שנדרשה להגיש תצהירי עדות מטעמה - לא עשתה כן. בדיון מיום 11.4.06 נשמעה עדותו של המערער ונקבע מועד נוסף לשמיעת עדויות המשיבה. באותו מעמד ניתנה למשיבה הזדמנות נוספת להגיש תצהירים מטעמה.

5.         לדיון ביום 18.9.06 התייצב בא כוח המשיבה וטען כי, בשל מצבו הרפואי והעובדה שהוא מצוי רוב הזמן בבתי החולים, לא עלה בידו להכין תצהירי עדות ראשית. בית הדין הורה למשיבה להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום וקבע מועד נוסף לשמיעת הוכחות. עוד קבע בית הדין כי אם לא יוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה, ימחק כתב ההגנה שהגישה ויינתן פסק דין על יסוד התביעה והראיות שנשמעו.

6.         המשיבה לא הגישה תצהירי עדות מטעמה ואף לא נתנה כל הודעה על כך לבית הדין. לאור זאת קבע בית הדין האזורי כי ניתן היה למחוק את כתב ההגנה של המשיבה אך נמנע מלעשות כן והחליט לבחון את התביעה לגופה על בסיס הראיות שבפניו.    

7.         בית הדין האזורי (השופטת יעל שהם; עב 2285/05) פסק למערער את מרבית רכיבי תביעתו. בית  הדין  קבע  -  על  יסוד   עדותו   של   המערער   אשר  לא

נסתרה - כי המערער  פוטר  מעבודתו  מאחר  שהמשיבה לא מצאה לו עבודה

התואמת את מגבלותיו הרפואיות. בית הדין קבע כי המערער זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ופסק לו הפרשי פיצויים בהתחשב בסכום שקיבל מן המשיבה עם סיום עבודתו. בנוסף פסק בית הדין למערער יתרת דמי הבראה ויתרת פדיון ימי חופשה. בית הדין דחה את תביעת המערער לדמי הודעה מוקדמת מאחר שנזנחה בעדותו. בית הדין דחה גם את התביעה לגמול עבור עבודה בימי חג משום שהמערער לא ידע להצביע בעדותו על מספר ימי החג בהם עבד.

8.       הערעור בפנינו נסב על עניין גמול עבודה בימי החג בלבד. המערער טוען כי, מאחר שהמשיבה סירבה להציג כרטיס נוכחות, נמנע ממנו להוכיח את ימי עבודתו לרבות עבודה בימי חג. המערער ביקש מבית הדין לזמן את נציג חברת החשמל על מנת לחקור אותו בעניין זה. נציג חברת החשמל אכן זומן אולם עדותו לא נשמעה. בנסיבות אלה, כך טוען המערער, אין לראות בו כמי שלא הוכיח תביעתו והיה מקום ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. 

9.         הדיון בערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב. סיכומי המערער הוגשו אך המשיבה לא הגישה סיכום טענותיה, אף שנדרשה לעשות כך בהחלטות מיום 6.3.07 ומיום 18.4.07. אי הגשת סיכום טענות מטעם המשיבה כמוה כאי התייצבות לדיון, ובמקרה שכזה נתונה לבית הדין הסמכות לדון בערעור גופו (תקנות 103(ג) ו-104(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991).

10.       לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער בערעורו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל. עיון בתלושי השכר של המערער מעלה כי הוא עבד אצל המשיבה ברציפות במשך תקופה של למעלה משבע שנים, בשכר יומי ממוצע של 173 ש"ח. בפני בית הדין האזורי היה תצהיר של המערער בו פורטו מספר ימי החג בתקופת עבודתו. מנגד, המשיבה לא צירפה את כרטיסי הנוכחות המעידים על עבודת המערער. בכתב ההגנה טענה אומנם המשיבה כי למערער שולמו ימי חג, בהתאם לזכאותו לפי דין, אך טענה זו לא הוכחה בבית הדין האזורי.

11.       בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח כי עבד ביום הסמוך לפני החג ולאחריו, כנדרש בהסכם הקיבוצי הכללי ולפיכך אין הוא זכאי לדמי חגים. בכך טעה בית הדין. משהוכיח המערער כי עבד באופן סדיר, משך שנים רבות אצל המשיבה, חזקה כי הוא זכאי גם לדמי חג והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג מוטל על המעביד (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד - חברת אל-וו בע"מ, פד"ע טו' 163).

12.       לפי תצהירו של המערער בבית הדין האזורי - שלא נסתר - זכאי המערער לדמי חג לתקופת 7 השנים האחרונות לעבודתו בסכום של 8,304 ש"ח. לפי אותו תצהיר, קיבל המערער מן המשיבה 841 ש"ח ולכן הוא זכאי להפרש התשלום בסכום של 7,463 ש"ח, נושא ריבית והצמדה מיום פיטוריו               (20.11.03) ועד התשלום בפועל.

13.       סוף דבר - הערעור מתקבל כאמור בסעיף 12 לעיל. המשיבה תישא בהוצאות בערעור בסכום של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ, נושא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום י"א בסיון, תשס"ז (28 במאי, 2007) בהעדר הצדדים.