זכאות נאשם לעיין בתלונות אחרות של אותו מתלונן לצורך ערעור אמינותו

1.       האם זכאי העורר לעיין בתיקי חקירה משטרתיים נפרדים מתיק החקירה שהוביל לאישום נגדו, כאשר אלה נפתחו בעקבות תלונות אחרות של אותו מתלונן?

בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי) היה בדעה כי יש להבחין בעניין זה בין תיקי חקירה שנסגרו מבלי שהוגש כתב אישום לאחריהם לבין תיקים שבהם החקירה הובילה להגשתו של כתב אישום. את החומר בתיקים האחרונים הורה בית המשפט להעמיד לעיון הסנגוריה, ואילו הבקשה לעיין בתיקים האחרים נדחתה. הסנגוריה והתביעה עוררות שתיהן כאחת על החלטה זו.

רקע המחלוקת

2.       ואלו העובדות שביסוד העניין: העורר בבש"פ 3099/08 (להלן: "הנאשם") מואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים ותקיפה בנסיבות מחמירות, אשר הופנו כלפי המתלונן. כן הוא מואשם בהשמדת ראיה ובהחזקת סכין שלא כדין. על פי עובדות כתב האישום קשר העורר קשר עם אחרים לפתות את המתלונן, שהוא קרוב משפחתו של העורר, לקיים יחסי מין עם אישה, לצלמם ולאחר מכן לסחוט את המתלונן. במסגרת הקשר הנטען, פותה המתלונן לקיים יחסי מין עם אישה, צולם, וכשנה לאחר מכן, סמוך לפני חתונת בנו של המתלונן, הקרין העורר בפני המתלונן סרט המתעד את קיום היחסים. העורר דרש מן המתלונן לשלם לו 100,000$, על מנת שהדבר לא יתפרסם וכדי שחתונת בנו לא תיהרס. המתלונן, כך נטען, פנה למשטרה, ובהנחייתה נפגש שוב עם העורר, כאשר לרגלו מחובר מכשיר הקלטה. בעת המפגש תקף, לפי האמור בכתב האישום, העורר את המתלונן (לאחר שחשד בו כי הוא מקליט אותו), הוריד את מכשיר ההקלטה בכוח מגופו של האחרון, ניסה לשבור את הדיסק של המכשיר ונפצע בעצמו בידיו עקב כך. העורר אמר למתלונן, שאחיו של המתלונן - עימם יש למתלונן סכסוך רב שנים - מוכנים לשלם לו עבור הקלטת את הסכום הנזכר לעיל, אך הוא לא יתן להם אותה, אם המתלונן ישלם לו את הסכום המבוקש בחמישה שיקים דחויים. המתלונן התחנן על נפשו וביקש להפחית מן הסכום, ואז הסכים העורר לקבל חמישה שיקים, על סך 50,000 ש"ח כל אחד, כאשר הראשון רשום לאותו היום. המתלונן החל לרשום שיק כזה לעורר, אך הלה סירב לקבל שיק על שמו וסיכם עם המתלונן כי ייפגשו באותו ערב אצל חלפן כספים לשם ביצוע "ההסדר" שהוצע. לאחר האירוע האחרון נעצר העורר, כשעל גופו נמצאה סכין.

אמרותיו של המתלונן מהוות ראיה לכאורה בעלת משמעות בתיק זה. לאור זאת ביקשה הסנגוריה לקבל תיקי חקירה בפרשות אחרות, שיסודן בתלונות שהגיש אותו מתלונן ואשר על קיומן נודע לנאשם מפלט מחשב שהיה כלול בחומר החקירה, שהועבר לעיונו. לדברי הסנגורים, הדבר דרוש לנאשם כדי לבחון את האפשרות להשתמש באמור בתיקים אלה כדי לערער את אמינותו של המתלונן, שלדעתם הוא "מתלונן סדרתי" הנוקט בתלונות-שווא כדי לקדם מאבק ירושה במסגרת סכסוך משפחתי שבו מעורבים גם המתלונן והנאשם. במוקד הדיון מצויים ארבעים ושמונה תיקי חקירה שנפתחו בתלונותיו של המתלונן משנת 1988 ואילך. אחד-עשר מהם הובילו להגשת כתבי אישום והיתר נסגרו בעילות שונות, כגון: עבריין לא נודע, היעדר עניין לציבור, או חוסר ראיות. ארבעה מהתיקים שהוגש בהם כתב אישום נסתיימו בהרשעה, ושבעה תיקים נסתיימו ללא הרשעה. כאן נציין כי ריבוי התיקים הוא אחד המאפיינים המצביעים על ייחודיותו של מכלול זה.

3.       כאמור, בית המשפט המחוזי הנכבד ראה להבדיל בין התיקים שנסגרו מבלי שהוגש בהם כתב אישום לבין התיקים בהם הוגש כתב אישום. את החלטתו ביחס לתיקים הראשונים נימק בית המשפט במילים הבאות (שם, בעמ' 4 להחלטה):

"לגבי תיקים שנסגרו, כבר נפסק לא אחת כי אין להתיר עיון בתוכנם, מאחר שאין בהם ממצא פוזיטיבי כלשהו, והפוטנציאל הראייתי הגלום בהם הינו אפסי, לעומת הפגיעה בפרטיות העד" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124(1985); בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376 (2000))

לעומת זאת, ההחלטה ביחס לתיקים שהובילו להגשת כתב אישום הוצדקה בעיקר בנימוק הבא (שם, בעמ' 5 להחלטה):

"המתלונן אכן הגיש מספר רב של תלונות נגד גורמים שונים, ובחלק מהמקרים אף הוגשו כתבי אישום בעקבות תלונות אלה. הגנתו של המבקש מבוססת, בין היתר, על טענת חוסר מהימנותו של המתלונן, והוא זכאי לעיין בחומר החקירה המצוי בתיקים אלה, כדי לבחון אם יש בהם כדי לבסס את הגנתו".

          כן ציין בית המשפט המחוזי בנימוקיו, כי השגת תיקי החקירה שהבשילו לכדי כתב אישום והעברתם לנאשם אינה מחייבת את המדינה בביצוע פעולות חקירה נוספות. לבסוף, קבע בית המשפט כי אם תתגלענה מחלוקות בין הצדדים ביחס לזכות העיון במסמכים מסוימים הכלולים בתיקים, ניתן יהיה להביא את השאלה להכרעת בית המשפט.

העררים שבפני

4.       על החלטה זו באו העררים שלפניי. הסנגוריה סבורה כי הדין מחייב שיאופשר לה לעיין בכל 48 התיקים, ואילו התביעה גורסת את ההיפך הגמור ומתנגדת אף לחשיפת התיקים שהבשילו לכדי כתב אישום ואשר על גילויים ציווה בית המשפט המחוזי הנכבד.

          הסנגוריה טוענת כאמור כי בין משפחות המתלונן והנאשם ניטש סכסוך בעניין ירושה, אשר הוביל לתלונות סרק מצד המתלונן. מכאן, לשיטתה, נובעת הרלבנטיות של חומר החקירה בתיקים האחרים לעניין מהימנות המתלונן בתיק שבפני. בייחוד כך הדבר, ממשיכה הסנגוריה, כאשר רק אחת-עשרה תלונות הובילו להגשת כתב אישום, ומתוכן רק ארבע הסתיימו בהרשעה. כן מלינה הסנגוריה על כך שבית המשפט קמא לא עיין בעצמו בחומר המבוקש לפני שהכריע בבקשת הנאשם.

          לטענת התביעה, החומרים המבוקשים נאספו במסגרת חקירות הנוגעות לאירועים עברייניים אחרים, שאין בינם לבין התיק הנוכחי זיקה ממשית. לגישתה, מדובר בחומר המצוי, לכל היותר, בשולי הרלבנטיות של התיק נשוא האישום שבפנינו. ההגנה אינה יכולה להצביע על שימוש לגיטימי שתוכל לעשות בחומר המבוקש, נוכח הכללים הנוגעים לסופיות תשובותיו של עד בעניינים צדדיים, ואין הצדקה לשלוח את התביעה בשליחותו של נאשם בפלילים ל"מסע דיג ספקולטיבי" בתלונות ישנות של המתלונן. יתרה מכך, מול מסירת החומר שהעברתו אושרה- עומדים אינטרסים מנוגדים, ובראשם זכויותיהם של הנאשמים בתיקים אלה, וכן זכויותיהם של צדדים שלישיים, שאפשר שמעורבים באותם התיקים. כן סבורה התביעה שעל העניין חל חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק המרשם"), וגילוי החומר מחייב עמידה בתנאיו. מעבר לכל אלו, מציינת התביעה כי מדובר בתיקים ישנים, שחיפושם ותפיסתם ידרשו משאבים רבים.

דיון והכרעה

5.       הסוגיה שבבסיס העררים - הינה מורכבת, פנים רבות לה והיא חייבה אף בדיקה מעמיקה של משפט משווה. לכן התעכבה החלטתי במכלול, ואולם עתה - לאחר שבחנתי ההיבטים השונים הכרוכים בעניין- הגיעה שעת הכרעה.

פוטנציאל ההגנה ושאלת הרלבנטיות

6.       סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ) קובע כדלקמן:

"74. עיון בחומר החקירה