זכאות בנק הפועלים למחצית מהכספים שהופקדו בידי נאמן במסגרת מכירת נכס שמושכן

השופט ד"ר קובי ורדי:

לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' גבע) מיום 12.12.02, שניתן בהליך של טען ביניים שהוגש על-ידי המשיב 1 במסגרת ת.א. (ת"א) 91339/01. בפסק-הדין הורה בית המשפט למשיב 1, ששימש כנאמן להעביר לידיו של המשיב 2 (ולא לידיו של המערער) את יתרת כספי התמורה שהופקדו בידיו בנאמנות במסגרת מכירתו של נכס שמושכן בעבר ע"י משיב 2 לטובת המערער. בדיון מקדמי שהתקיים בערעור ביום 29.12.04 הורה בית משפט זה (כב' השופטת ה' גרסטל), בהסכמת הצדדים, על הגשת סיכומים בכתב בלא צורך בשמיעת טיעונים בעל-פה, ולאחר מכן נקבע מותב השופטים שיכריע בערעור.

סיפור המעשה ועיקרי העובדות

1.         המשיב 1 (להלן - "עו"ד אלופי") הגיש לבית משפט השלום בחודש אוגוסט 2001 בקשה בדרך של טען ביניים, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יורה לו למי מבין הטוענים - המערער (להלן - "הבנק") או המשיב 2 (להלן: "שילה" או "שלה" או "האב") - עליו להעביר את יתרת כספי התמורה בסך של 309,466 ש"ח (להלן: "יתרת כספי התמורה") שנותרו מהפקדון שהופקד בידיו בנאמנות כחודשיים קודם לכן, במסגרת מכירת נכס מקרקעין ברחוב הצנחנים 22 בגבעתיים, הרשום בלשכת רישום המקרקעין כחלקה 364 בגוש 6154 (להלן - "הנכס").

שני הטוענים בגדרי ההליך דלמטא היו, כאמור, הבנק ושילה. שילה היה בעלים של מחצית הזכויות בנכס, ואילו בזכויות להירשם כבעלים במחצית השניה של הנכס החזיקה חברה פרטית, בשם א.ט.ג נדל"ן בע"מ, אשר בנו של שילה, אלדד שילה, היה בעל מניותיה ומנהלה (להלן בהתאמה - "החברה" ו-"אלדד"). בין שילה לבין הבנק לא שררו יחסים עסקיים, אולם מאחר שהחברה אותה ניהל בנו אלדד צברה חובות כבדים לבנק, שיעבד שלה את חלקו בנכס לטובת הבנק במשכנתא בדרגה ראשונה, ללא הגבלה בסכום. המשכנתא נרשמה ביום 13.4.95, וזאת להבטחת כל חובותיה של החברה לבנק (להלן - "המשכנתא"). החברה עצמה, שהיתה כאמור זכאית להירשם כבעלים במחציתו השניה של הנכס, התחייבה מצידה לרשום אף היא משכנתא לטובת הבנק, וכפועל יוצא מכך נרשמה ביום 22.7.97 הערת אזהרה לטובת הבנק על זכויות החברה בנכס (המשכנתא על חלקו של שלה בנכס והתחייבות החברה לרישום משכנתא על חלקה שלה יכונו להלן ביחד - "השעבוד"). אין מחלוקת על כך, כי בזמנים הרלוונטיים להליך, חובותיה של החברה לבנק עלו בהרבה על שוויו של הנכס.

2.         ביום 17.8.99 נחתם הסכם בין הבנק מצד אחד, לבין החברה, אלדד ואחרים מצד שני, שעניינו בפרעון חובות לבנק (נספח ו' לטען הביניים, שצורף לתיק המוצגים מטעם המערער; להלן - "הסכם פרעון החוב"). בהסכם זה, ששלה אינו צד לו, הודו החברה ואלדד בחובם לבנק והם התחייבו לפרוע את החוב על-ידי מימוש נכסים שהיו משועבדים לטובת הבנק, ובכלל זה הנכס בו עסקינן. לעניין זה נקבע בסעיף 3(א) להסכם פרעון החוב, כי התמורה ממכירתו של הנכס תיזקף על-חשבון חובה של החברה, וכי הבנק יסכים להסרת המשכנתא תמורת קבלת סך של 465,000 דולר עד ליום 30.11.99. עוד נקבע כי יתרת התמורה - במקרה שזו תעלה על סך של 465,000 דולר - תופקד בידיו הנאמנות של עו"ד אלופי, שהיה באותה עת בא-כוחה של החברה, ואת ההפרש שייוותר, לאחר תשלום המיסים ויתר התשלומים בהם חייב המוכר, יעביר עו"ד אלופי לבנק. מפאת חשיבותה של הוראת סעיף 3(א) הנ"ל לצורך העניין שבפנינו, מן הראוי להביאה כלשונה:

"3.     הלקוח יפרע את כל יתרות החובה בכל החשבונות אשר צויינו בסע' 2 לעיל בצירוף ריבית ו/או הפרשי הצמדה למדד ו/או הפרשי שער עפ"י הנוהג בחשבונות, באופן כדלקמן:

א.   נכס ברח' הצנחנים 22 גבעתיים

הנכס ... אשר כל הזכויות בו משועבדות לטובת הבנק, ימכר עד ליום 7.9.99, והתמורה ממכירתו תזקף ע"ח החוב בח.ן. 158132.

לא עמד הלקוח בהתחייבותו זו, יהיה הבנק רשאי לפעול למימוש השעבוד.

הבנק יסכים להסרת השעבוד מעל הנכס תמורת קבלת סך 465,000$ (נטו) לא יאוחר מיום 30.11.99.

סכום זה ישולם ישירות לידיו הנאמנות של עו"ד אמיר אלופי.

עו"ד אלופי ישלם את המיסים, התשלומים וההתחייבויות החלים על המוכרים מתוך כספי התמורה שיופקדו בידיו, ואת ההפרש, לאחר מילוי התחייבויות המוכרים כלפי הקונים, גם אם עולה הוא על סך 465,000$, יעביר עו"ד אלופי לבנק."

            יודגש כי שילה האב לא היה כלל צד להסכם פרעון החוב.

3.         זמן קצר לאחר חתימתו של הסכם פרעון החוב, ביום 29.8.99, חתם הבנק על אישור המופנה לחברה ולשילה האב יחדיו, אך לשיטתו של הבנק נועד למעשה לרוכשים הפוטנציאליים של הנכס בכדי לאפשר את ביצוע מכירת הנכס על-פי הסכם פרעון החוב (נספח ב' לטען הביניים; להלן - "אישור הבנק" או "האישור"). על-פי האישור, התחייב הבנק להסכים להסרת השעבוד על הנכס לנוכח כוונתם של החברה ושלה למוכרו, וזאת כנגד הפקדתו עד ליום 30.11.99 של סכום בסך 465,000 דולר בחשבון בנק (שמספרו זהה למספר החשבון שהוזכר בהסכם פרעון החוב), ובתנאי שיומצא לבנק הסכם מכר עד ליום 7.9.99 (סעיפים 1 ו-3 לאישור; מועד המצאת הסכם המכר הוארך לאחר מכן ביממה אחת בהסכמת הצדדים, עד ליום 8.9.99, ראו נספח ח' לטען הביניים). עוד נאמר בסעיף 2 לאישור: "פרט לאמור לעיל כל זכויותינו לפי השעבודים שיצרתם ו/או התחייבתם ליצור לטובתנו שמורות בהחלט".

4.         ביום 8.9.99 אכן חתמו שלה והחברה על הסכם למכירת הנכס לצד שלישי, וזאת בתמורה לסך כולל של 570,000 דולר (נספח א' לטען הביניים; להלן - "הסכם המכר"). להסכם המכר צורף אישור הבנק כנספח, ואף נקבע בו כי מתוך סכום התמורה, ישלם הקונה ישירות לבנק סך בש"ח השווה ל-465,000 דולר להסרת השיעבוד הרובץ על הנכס לטובת הבנק (סעיף 3(ד) להסכם המכר). בדומה להסכם פרעון החוב, אף בהסכם המכר מונה עו"ד אלופי להיות נאמן, ואולם, בניגוד לאמור בהסכם פרעון החוב, על-פי הוראת סעיפים 3(ה) ו-3(ו) להסכם המכר נקבע, כי את יתרת כספי התמורה שיופקדו בידיו הנאמנות של עו"ד אלופי, אשר יוותרו בידיו לאחר תשלום החובות והמיסים המוטלים על המוכרים, יעביר עו"ד אלופי למוכרים, ולא לבנק, ובלשונו של סעיף 3 ו' להסכם המכר: "מוסכם על הצדדים כי מלבד הכספים אשר ישולמו ישירות לבנק הפועלים להסרת השעבוד וה"ע לטובת הבנק, כמפורט בהסכם זה, ישולמו כספי התמורה לידיו הנאמנות של עו"ד אמיר אלופי כב"כ המוכרים, ואשר ידאג לתשלום החובות והמיסים המוטלים על המוכרים עפ"י הסכם זה. היתרה ככל שתישאר תועבר ע"י אלופי למוכרים".

5.         לשלמות התמונה יצויין, כי לאחר חתימת הסכם המכר, ועוד טרם שהתגלעה המחלוקת בין בעלי הדין לעניין יתרת כספי התמורה, חתמה החברה ביום 29.9.99 על אגרת חוב בלתי מוגבלת בסכום, על-פיה שעבדה החברה לבנק והמחתה לו על דרך השעבוד את כספי התמורה המגיעים ו/או שיגיעו לה מאת הקונה על-פי הסכם המכר, וביום 5.10.99 נרשם השעבוד נשוא אגרת החוב ברשם החברות (נספחים 1 ו-2 לתצהיר הבנק במסגרת טען הביניים, שצורף לתיק המוצגים מטעם הבנק; להלן - אגרת החוב).

6.         מששילם רוכש הנכס לבנק את הסך של 465,000 דולר ביום 30.11.99 (נספח י' לטען הביניים), ומשהוסרה המשכנתא ביום 11.1.00 (נספח יד') על-פי התחייבות הבנק באישור, קמה והתעוררה לראשונה השאלה מה ייעשה עו"ד אלופי ביתרת כספי התמורה שהרוכש אמור היה להפקיד אצלו בנאמנות - האם יעבירה לידי הבנק, כקבוע בהסכם פרעון החוב, שמא יעבירה למוכרים, קרי שלה והחברה, כקבוע בהסכם המכר? סתירה זו שבין הוראותיו של הסכם פרעון החוב לבין הוראותיו של הסכם המכר לעניין זהות הגורם שאליו יעביר עו"ד אלופי - הנאמן על-פי שני ההסכמים - את יתרת כספי התמורה, הולידה מטבע הדברים מחלוקת בין הבנק לבין שלה, בבחינת שניים אוחזין בטלית. מחלוקת זו הולידה שרשרת התכתבויות בין באי-כוח הצדדים אשר עמדה לפני בית המשפט קמא, ומן הטעמים שיפורטו בהמשך מן הראוי להניחה, ולו על דרך הקיצור, גם לפנינו.

7.         ראשיתה, בנוסח התחייבות ששלח הבנק לעו"ד אלופי ביום 22.12.99, עליו התבקש עו"ד אלופי להחתים את החברה ואת שלה (נספח י' לטען הביניים). על-פי נוסח זה, מתחייבים שלה והחברה להעביר את יתרת כספי התמורה לאחר תשלום מיסים, במידה ותיוותר כזו, לידי הבנק על מנת שתשמש לפירעון החוב. נוסח ההתחייבות שנשלח לעו"ד אלופי לא נחתם על-ידי שלה והחברה, ובתגובה לו הודיע עו"ד אלופי לבנק במכתבו מיום 29.12.99, כי הנוסח אינו תואם את ההסכמות שניתנו בזמנו, וכי כיוון ששלה לא היה צד להסכם פרעון החוב הרי שההתחייבות שבנוסח אינה נוגעת לו (נספח יא' לטען הביניים). כפי שעולה מעיון במכתב - ועל כך למעשה לא היה חולק - העתק ממכתבו של עו"ד אלופי לבנק נשלח גם לשלה עצמו, ולא רק לחברה. לאחר השתלשלות עניינים זו, השיב ב"כ הבנק לעו"ד אלופי ביום 10.1.00, כי הבנק יסתפק באשורו בכתב של עו"ד אלופי עצמו, לפיו כנאמן הוא יפעל על-פי האמור בהסכם פרעון החוב (נספח יב' לטען הביניים). עו"ד אלופי נאות ליתן לבנק אישור ברוח זו, ובמכתבו לב"כ הבנק מיום 11.1.00 (נספח יג' לטען הביניים), אישר כהאי לישנא: