זכאות אשתו השנייה של המנוח לזכויות במספר נכסים הרשומים על שמו ו/או הנמצאים בבעלותו

הצדדים לתובענה

1.         התובעת - אשתו השניה של אבי הנתבעת  אשר הלך לעולמו ביום 28.3.99 (להלן: "המנוח").

2.         בלכתו, הותיר אחריו המנוח צוואה. הצוואה, מיום 24.6.96, קוימה בבית המשפט לעניני משפחה, פסק דין מיום 8.2.04 (ת.ע. 6920/99). על פי הצוואה הזוכה בשלמות בעזבון המנוח היא - הנתבעת.

העתירות בכתב התביעה (המתוקן)

3.         בתובענה עותרת התובעת, אשר נישאה למנוח בשנת 1948, למתן פסק דין הצהרתי המכיר בזכויותיה במספר נכסים הרשומים על שם המנוח ו/או הנמצאים בבעלותו:

א.         בעלות מלאה ולחילופין מחצית הבעלות במגרש ובבית הבנוי עליו ברחוב מ.12, חולון והידוע כחלקה X בגוש Y (להלן: "הבית בחולון").

ב.         מחצית הזכויות במגרש ובבית הבנוי עליו ברחוב ה., ראשון לציון, הידוע כחלקה X בגוש Y (להלן: "הבית בראשון לציון").

ג.          מחצית או כל חלק אחר מכספים שהותיר המנוח לאחר מותו לרבות כספים המצויים בחשבונותיו בבנקים השונים ו/או בחברת ביטוח וכספים שקיבל עבור מכירת בית ביד אליהו.

4.         א.         עתירות נוספות של התובעת - סעיפים 46.4; 46.5; 47 לכה"ת - נזנחו על

ידי התובעת בסיכומיה (סעיף 83 לסיכומים המפנה לס' 6 לסיכומים) ואין מקום להידרש אליהן.

ב.         עתירתה של התובעת למחצית מהכספים שהותיר אחריו המנוח צומצמה בסיכומיה לכספי התמורה שהתקבלו ממכירת דירת המנוח ביד אליהו (להלן: "דירת יד אליהו"). התובעת לא הצליחה להוכיח קיומם של כספים נוספים מעבר לכך וחקירת הנתבעת כוונה לכספי הבית ביד אליהו בלבד. ר' לענין זה ס' 77 לסיכומי התובעת (בטעות נרשם שם הבית בראשון לציון צ.ל. ביד אליהו). המבוקש בסעיף 84 לסיכומים והמכוון ל" כל הזכויות הכספיות והאחרות אשר היו על שם המנוח ו/או בשליטתו..." חסר משמעות בהיותו הצעת חלוקה של הנכסים נשוא כה"ת ותו לא.

העובדות הצריכות ענין

5.         התובעת, ילידת 1921 והמנוח יליד 1911 (להלן שניהם: "בני הזוג") נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י בשנת 1948 לאחר היכרות של שנתיים/שלוש. למנוח היו אלה נישואיו השניים. מנישואיו הראשונים נולדה למנוח בת אחת היא הנתבעת. מנישואיו לתובעת נולדו לבני הזוג חמישה ילדים משותפים כולם ילידי השנים 1948-1958.

6.         א.         התובעת לא רוותה נחת מחייה עם המנוח. המנוח היה אדם קשה וחולני

(כלשון התובעת בעמ' 10 לפרוט' ש' 19), אנוכי וחסר אחריות. הוא לא עשה חשבון לא לתובעת ולא לילדים שנולדו לו ממנה, חסך מהם את פיתו ולא חסך מהם את שבטו (עדות התובעת עמ' 10-11 לפרוט' ר' גם סעיף 15לתצהיר עדות ראשית של התובעת. להלן: "תצהיר התובעת"). העידה על כך גם הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית (להלן: "תצהיר הנתבעת" ס' 9 וס' 35 רישא לתצהירה).

ב.         מערכת היחסים בין בני הזוג הלכה והתדרדרה עת בחר המנוח, בשנת 1962 לשכן בבית בחולון, אשר שימש כבית המגורים המשותף שלהם, שתי קרובות משפחה שלו, אחיות, שאחת מהן הפכה להיות אהובתו (מאשרת זאת הנתבעת בסעיפים 44, 43 לתצהירה. ר' גם סעיף 18 לכה"ת), כך עד עזיבתו את הבית, יחד עמן, באופן מוחלט, בשנת 1969 (ר' לענין זה סעיפים 20 לכה"ת וסעיף 6(יט) לכתב ההגנה(המתוקן). במהלך תקופה זו, בין השנים 1962-1969, ניהלה התובעת מערכה משפטית כנגד המנוח. היא פעלה להוצאת "צרותיה" מבית המגורים המשותף (ללא הצלחה) ותבעה אותו למזונות בביה"ד הרבני (ר' ס' 18 לכה"ת וס' 16-19 לתצהיר התובעת).

ג.          עם זאת חיו השניים תחת קורת גג משותפת וניהלו משק בית משותף עד עזיבת המנוח את הבית בחולון- קורת הגג המשותפת - בשנת 1969 - פרק זמן של 21 שנה. בפרק זמן זה הרתה התובעת למנוח 5 פעמים והביאה לאויר העולם את חמשת ילדיה - ילדיו. במהלך כל השנים עבדה התובעת בעבודות שונות. את הכנסותיה, כמו גם את דמי השכירות שקיבלה מדירתה ברחובות, דירה מלפני נישואיה למנוח, הכניסה היא לקופה המשותפת וזאת במקביל לנשיאה בעול הטיפול בילדים ובעבודות משק הבית (ר' לענין זה סעיפים 16, 19 , 35 לכה"ת; סעיפים 14, 24 לתצהיר התובעת ; עדות התובעת בעמ' 3 למטה - 4 ש' 1-20 בנוגע לכספי שכה"ד של הדירה ברחובות; עדות התובעת בעמ' 11-12 לפרוט' בדבר הפניית הכנסותיה מעבודה לתשלום חובות תוך הכחשת טענת הנתבעת כי היא חסכה את הכנסותיה לעצמה).

עדותה זו של התובעת לא נסתרה. הנתבעת הציגה אמנם גירסה משלה - לא היו חיים משותפים;  התובעת חסכה את הכנסותיה מעבודה ומדמי שכירות של הדירה ברחובות בחשבונות בנק נפרדים או בארון נעול בבית ( ס' 6(יט); 6(לו)  לכתב ההגנה; ס' 36 לתצהיר הנתבעת) אלא שגירסה זו, לא רק שלא נתמכה בשום ראיה חיצונית, היא גם לא נסמכה על ידיעה אישית של הנתבעת. הנתבעת ילידת 1941, העידה כי היא מעולם לא התגוררה עם המנוח והתובעת. "אף פעם". עמ' 4 לפרוט' למטה. את רוב שנות ילדותה העבירה במעון מחוץ לבית. ר' עמ' 41-42 לפרוט'. צא ולמד שגירסתה בדבר מערכת היחסים הכלכלית בין התובעת למנוח נקנית לכל היותר מהדברים שסיפר לה אביה המנוח. כך גם מאשרת הנתבעת בסעיפים 35-39 לתצהירה כשהיא מקפידה לציין, בכל סעיף וסעיף, כי הנטען בו מבוסס על דברי האב המנוח. עם זאת, לעובדה אחת לא יכולה היתה הנתבעת להתכחש - הבאת חמישה ילדים לעולם, גידולם וחינוכם במקביל לניהול משק הבית - ס' 35 לכתב ההגנה.

בנסיבות אלה אין לי אלא להעדיף את עדות התובעת אשר נתמכה גם בעדותו של הבן א.ע. עת/ 6. ר' סעיף 3 לתצהירו בו ציין את ההתנהלות של משק הבית עד שנת 1969, שנה בה עזב המנוח את קורת הגג המשותפת, הבית בחולון. עת/6 כלל לא נחקר על הנטען בסעיף 3 לתצהירו כך שעדותו בענין זה נותרה כשהיתה. וכך הוא העיד: "אני זוכר ששני הורי עבדו. אמי בבית [עבודות בית וטיפול בנו הילדים] במשק בית מחוץ לבית וגם במכבסה שהיתה במחסן הבית. היא גיהצה וכיבסה. אבא עבד רוב הזמן מחוץ לבית בשתי מכבסות וגם היה מגהץ במכבסת הבית. רוב העבודה במכבסה בבית נעשתה על ידי האמא. כך התנהלו החיים בבית בערך עד שנת 1969".