זיתאוי נ' מחאגנה

פסק דין

1.ביום 29.7.13 בסביבות השעה 17:30, בכביש המוביל מגבעת עדה לקיבוץ רגבים, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע לבין רכבו של הנתבע.

2.לטענת התובע, בשלב מסוים של הדרך, בהתקרבו לאזור שיש לו בו מטע זיתים וכרם, הוא האט את מהירות נסיעתו ואותת שמאלה, כשהוא מבקש לסמן בכך לכלי הרכב שנסעו אחריו בכביש כי בכוונתו לפנות שמאלה לעבר ירידת כורכר אל שטחי המטע והכרם (ר' בתצלום ת/1).

לגרסתו, בשלב זה, התנגש בו הנתבע מאחור, וכדבריו:

"...ואז בא הנתבע מאחורי במהירות מופרזת ופגע בי מאחורה

והעיף אותי לתוך הכרם. האוטו מאחורה התעקם ומקדימה

התנגשתי בעמודי ברזל של הכרם ולכן הרכב נפגע גם מקדימה".

3. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו טען הנתבע כי תחילה ירד התובע אל שולי הכביש הימניים, על אף שהם צרים במיוחד, ובעודו עומד על השוליים כשחלק מרכבו בולט אל הכביש, האט הוא עצמו את מהירות נסיעתו ואותת שמאלה על מנת לעקפו. אלא שאז לפתע, פנה התובע שמאלה לכיוון כרם הענבים ובעשותו כן חסם את דרכו. בשלב זה "ברח" הנתבע עם רכבו אל צדו השמאלי של הכביש ואולם הוא לא הצליח להמנע מפגיעת רכבו בחלקו האחורי של רכב התובע.

4.בעדותו בבית המשפט, זנח הנתבע את טענתו בדבר ירידת רכבו של התובע אל השוליים הימניים תחילה, טען כי כתב ההגנה הוכן עבורו על ידי עורך דין ואמר:

"התובע עצר באמצע הכביש, בלי איתות, במקום המסומן ב- x בתצלום ת/1.

עקפתי אותו, לא היה לו איתות. באתי לעקוף אותו משמאל כי הוא עצר

באמצע... אם הייתי נוסע במהירות של 70 קמ"ש הייתי מעיף את האוטו

מהכביש. הוא ירד בתוך השדה...

הוא לא ירד לשוליים. הוא עצר כאילו באמצע, אני באתי מאחוריו...".

ואכן, התובע הכחיש את טענת הנתבע אודות עמידתו על השוליים הימניים של הכביש עובר לפנייתו שמאלה.

5.אין חולק על כך שמיד לאחר ההתנגשות בין שני כלי הרכב שוחחו הצדדים ביניהם והנתבע הביע נכונותו לתקן את הנזק שנגרם לרכבו של התובע. הנתבע אף אישר כי במועד הרלבנטי לתאונה לא היה לו ביטוח. אלא, שלטענת התובע, מאז לא נענה הנתבע לפניותיו אליו ואחיו של הנתבע אף התקשר אליו ואמר לו ש"הם לא מתקנים".

לכך השיב הנתבע באמרו: "התובע תבע אותי 10 אלף ₪. כל האוטו של התובע שווה 5 אלף ₪".

6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתצלומי מקום התאונה ובחוות דעת השמאי אשר בדק את רכבו של התובע ומצא בו נזקים תאונתיים לחלק האחורי שמאלי ולחלק הקדמי גם כן (ר' התצלומים המצורפים לחוות הדעת), דעתי היא כי דין התביעה להתקבל, ואלה נימוקי:

מגרסאותיהם של שני הנהגים עולה כי בעקבות עצירת רכבו של התובע בכביש החליט הנתבע לעקפו משמאל, במקום להאט ולהמתין לפנייתו שמאלה. מן הראיות עולה כי העקיפה בוצעה במקום שאמנם יש בו קו הפרדה מקווקוו ואולם יש בו גם ירידת כורכר שמאלה בצד השמאלי של הכביש בכיוון נסיעת שני כלי הרכב. לטעמי היה על הנתבע לצפות את אפשרות פניית התובע שמאלה, מה עוד שזה לגרסתו, אותת ובכך סימן כי בכוונתו לעשות כן .

לרכב התובע נגרמו נזקי שפשוף ומעיכה בפינה השמאלית אחורית וכן נזקים בצדו הקדמי, כתוצאה מההתנגשות בעמודי הברזל של הכרם (ר' בתצלומים). נזקים אלה מתיישבים עם גרסת התובע בדבר התנגשות הנתבע ברכבו בעצמה רבה, עובר לתחילת פנייתו שמאלה והדבר מלמד בעיני על מהירות נסיעתו הגבוהה של הנתבע לפני ההתנגשות.