זיתאוי נ' חוסיין ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, מ"ר 80-988-00, מסוג הונדה אקורד, שנת ייצור 1993.

הנתבע מס' 1 היה בעת הרלוונטית הנהג של רכב מ"ר 40-993-16, מסוג סיטרואן ברלינגו מסחרי. הנתבעת מס' 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, שהייתה בעת הרלוונטית מבטחת רכב הנתבע בביטוח אחריות כלפי צד ג'.

2.התובע טען בתביעתו, כי בתאריך 08/10/09, עת שרכבו היה במצב של חניה, חזר רכב הנתבע אחורה ופגע ברכבו לאורך צדו הימני.

כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכב התובע נזקים כמפורט בחו"ד שמאי מנאדרה, שהעתקה צורף לתביעה.

3.הנתבע 1 לא הגיש הגנה, ואילו הנתבעת 2 התכחשה בהגנתה לחבותה משום שלאחר חקירה, נמצאו, לטענתה, סתירות בין גרסאות התובע לגרסאות הנתבע 1; וכן נמצא חוסר היגיון בגרסת הנתבע 1, ואי-התאמה בין הנזקים בשני הרכבים, כגון, הפגיעה בפגוש האחורי של רכב התובע, ופגיעות במיקום גבוה בדלתות רכב התובע, וכל זאת על רקע היכרות בין התובע והנתבע 1, בהיותם שכנים.

4.מעדות התובע עולה, כי הוא לא היה עד לאירוע התאונה. רכבו נפגע כשהיה בחניה בצדי הכביש. בהגיעו הביתה, הגיע בנו של הנתבע 1, והודיע לו, כי רכב הנתבע 1 התנגש ברכבו עת שחזר אחורנית, ובשלב מאוחר יותר, קיבל מאת הנתבע 1 את פרטי הרכב והביטוח.

5.הנני נותן אמון מלא בגרסת התובע, אשר נתמכה בעדותו של הנתבע 1.

הנתבע 1, כמו גם התובע, תיארו כי הם מתגוררים בשכונה עם כבישים צרים מאוד, בניגוד לרושם העולה מהתמונות שהוגשו. הנתבע 1 העיד, כי יש במקום בעיית חניה, וכי בעת שרצה לצאת מהמקום בו חנה, חזר אחורנית ואז התנגש ברכב התובע, שהיה בחניה, ופגע בו לאורך כל צדו הימני. לאחר מכן הוא שלח את בנו כדי להודיע לשכנו/התובע על אירוע התאונה.

גם עדותו של הנתבע 1 אמינה ומהימנה בעיניי. יצוין, כי בעת שמיעת עדותו של התובע 1, הוצא הנתבע מס' 1 מאולם בית-המשפט.

6.ועוד, לא מצאתי דבר וחצי דבר שיש בו כדי לבסס חשדות וספקות הנתבעת 2 באשר לאמיתות אירוע התאונה, או שמא התאונה מבוימת.

מדובר בשני שכנים שנהגו לחנות בקרבת מקום, ורק טבעי הוא שיש ביניהם היכרות. מיקום הנזקים בשני הרכבים, אף הוא אינו תומך בטענת הנתבעת 2 בדבר מעשה מרמה כלשהו; מה גם שרכב הנתבע 1 הוא מסחרי, מעט גבוה מרכב התובע שהינו רכב פרטי. גם הפגיעה בפגוש האחורי של רכב התובע הינה אפשרית, משום שהנתבע 1 תיאר פגיעה ברכב התובע לאורך צדו הימני, תוך כדי נסיעה אחורנית. בתמונות הנזק שצולמו ע"י השמאי מנאדרה (מצורפות לחוות-דעתו), ניתן להיווכח, כי גם הפגוש האחורי אכן ניזוק, אם-כי רק בצדו הימני.

הנתבע 1 אף הוא מסר בחקירתו הנגדית, כי בעת שהתנגש ברכב התובע, גרם נזק הן לאורך צדו הימני והן למגן האחורי.

7.נוכח המקובץ לעיל, הנני מקבל גרסת התובע, וקובע כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו הבלעדית והמכרעת של הנתבע מס' 1.

8.באשר לגובה הנזק, עתר התובע לפיצוי בסך 8,730 ₪ בגין נזק ישיר שנגרם לרכבו; סך של 950 ₪ שכ"ט שמאי, ועוד סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות שונות נלוות.

9.בהתאם לחו"ד השמאי מנאדרה שצורפה לתביעה, ס"כ הנזק הישיר שנגרם לרכב התובע 8,073 ₪ (כולל מע"מ). לחו"ד השמאי צורפו תמונות נזק, וחשבונית תיקון בגובה אותו סכום.

כן צורף חשבון שכ"ט שמאי ע"ס 950 ₪.

חו"ד השמאי הנתמכת בחשבונית תיקון, ובתמונות נזק, מקובלת עליי. כן גובה שכ"ט הנדרש נראה סביר בעיניי.

10.על-כן, הנני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעים, לשלם לתובע, באמצעות הנתבעת מס' 2, פיצוי בסך 9,023 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה, בסך -.-.1,007 ₪, ובסה"כ -.10,030 ₪.

אוסיף, כי לא ראיתי לנכון לזכות את התובע בפיצוי כלשהוא עבור "הוצאות שונות", משאלו לא הוכחו כלל.