זירעיני נ' מדור איכות הסביבה ואח'

החלטה

מבוא:

1. בפניי בקשה להחזרת תפוס בהתאם להוראת סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה").

2.במסגרת הבקשה עותר המבקש, כי בית המשפט יורה כי משאית מסוג "MAN" מ.ר. 6888415 (להלן: "המשאית"), תוחזר אליו.

3.ביום 26.4.10 התקיים בפניי דיון בבקשה דנן, במסגרתו טענו ב"כ הצדדים זה בכה וזה בכה. מטעם המשיבים הוגשו לעיוני תיקי החקירה הרלוונטיים וכן הוגשו מטעם הצדדים מסמכים ואסמכתאות שונים.

טיעוני המבקש:

4.לטענת המבקש, הוא בעליו של המשאית. לטענתו, ביום 18.4.10 תפסו המשיבים שלא כדין את המשאית בחשד לביצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים. לטענת המבקש, המשאית נלקחה על ידי המשיבים בליווי משטרתי כשעמדה בחצר ביתו וכשלא ביצעה שום עבירה. עוד טוען המבקש, כי דו"ח התפיסה אינו כדין ואינו כולל פירוט אודות החשד המיוחס, תאריך ביצוע העבירה הנטענת ונסיבות ביצועה.

מוסיף וטוען המבקש, כי המשאית משמשת כלי עבודה ומקור פרנסה וכי החזקתה על ידי המשיבים גורם למבקש נזקים והפסדים חמורים ביותר ופוגעת בפרנסתו.

5.עוד טוען המבקש, כי המשיבים עושים שימוש בסמכותם כדי להעניש את המבקש על סמך חשד בלתי מבוסס הנעדר אחיזה במציאות ופועלים בניגוד לכל דין וחוק. כן טוען המבקש כי לא ברור מדו"ח התפיסה מהי מטרת התפיסה. מוסיף וטוען המבקש כי תפיסת המשאית על יש ידי המשיבים הינה בגדר ענישה בטרם משפט והפעלת לחץ אסור שכן, לכל היותר, בשלב זה עסקינן בחשד בלבד המוכחש כשלעצמו והעומד בניגוד לראיות בהן אוחז המבקש, המפריכות את החשד.

6.לבקשה צירף המבקש העתק מדו"ח תפיסת מוצגים רלוונטי המתייחס למשאית וכן מסמכים נוספים.

7.בדיון אשר התקיים בפניי, כאמור, ביום 26.4.10, הוסיף וטען ב"כ המבקש כי לאחר שהמשאית נתפסה הוא הגיע להסכמה עם המשיבים לשחרורה בתנאים, אולם, לאור העובדה שבטעות לא הופקד סכום הערבון הכספי במזומן עליו הסכימו הצדדים, שבו המשיבים ותפסו את המשאית.

8.כן הוסיף וטען ב"כ המבקש, כי ביום 24.2.10 נתפסה המשאית על ידי המשיבים ונגנבה מהמקום בו הוחזקה. לאחר כמה ימים חברת הביטוח איתרה את המשאית כשעליה סימני גניבה ונזקים בחלקה הפנימי. בחודש 4/10, הגיע המשיב 3 לביתו של המבקש ותפס את המשאית בטענה, כי ישנו חשד שבחודשים 1/10 ו- 2/10 בוצעו באמצעותה עבירות. כן ציין, כי המבקש הינו קבלן לעבודות עפר ועוסק בתחום זה מזה עשרות שנים וכי לא נרשם לחובתו כל דו"ח, זולת הדוחות המפורטים לעיל.

הוסיף וטען ב"כ המבקש, כי אין צורך והצדקה להמשך תפיסת המשאית והחזקתה אצל המשיבים, שכן הדבר גורם לפגיעה ממשית בפרנסת המבקש. עוד צויין, כי לא הוגש כתב אישום כנגד המבקש בגין העבירות שלטענת המשיבים עבר המבקש.

9.במסגרת טיעוניו בעל פה, הגיש ב"כ המבקש רישיון רכב חתום וכן ציין כי המבקש מכחיש מכל וכל את החשדות המיוחסים לו.

טיעוני המשיבים:

10.בתגובתה בכתב טענה המשיבה, כי היא מתנגדת להחזרת המשאית למבקש, שכן, אם בית המשפט יורה על השבת התפוס, אזי ייגרם מצב בו המבקש יוכל להמשיך ולבצע עבירות דומות כפי החשדות המיוחסים לו וימשיך ויגרום פגיעה בביטחון הציבור, יגרום לנזקים סביבתיים אקולוגיים חמורים, מבלי שהמשיבה תוכל למנוע זאת ממנו.

11.הוסיפו וטענו המשיבים, כי המשאית נתפסה בחשד כי באמצעותה בוצעו עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת לפי סעיפים 2 + 4 + 13 לחוק שמירת הניקיון התשמ"ד – 1994, ניהול עסק ללא רישיון – לפי סעיפים 14 + 4 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח – 1968 ומטרד לציבור – לפי סעיף 215 (א)(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

12.במסגרת טיעוניה פ ירטה המשיבה 1 את ההשתלשלות האירועים כפי שעוד יפורטו בהמשך להחלטה זו. כן ציינה, כי בעת האחרונה החמירה תופעת ביצוע העבירות על איכות הסביבה. כתוצאה מפעילות עבריינית זו, נגרם נזק רב ובלתי הפיך לסביבה, נזק לתשתיות, פגיעה במאגרי מים, פגיעה בחי ובצומח ופגיעות אקולוגיות נוספות. עוד צויין, כי תפיסת כלי הרכב מסייעת במניעת עבירות נוספות ומהווה כלי הרתעתי צופה פני עתיד. לטענת המשיבה, אין במתן חלופה כלשהי, כדי למנוע ולסכל באופן יעיל הישנות עבירות כאלה ודומות שהרווח הכלכלי הטמון בצידן הינו רב.

עוד ציינה המשיבה, כי יש להתייחס לשמירה על איכות הסביבה באותה מידה של הקפדה ונחישות המוענקות לעקרון השמירה על הסדר הציבורי.

13.המשיבה ציינה עוד, כי חוק שמירת הניקיון מצביע על התייחסותו החמורה של המחוקק לעבירות כגון דא. עוד ציינה, כי השלכת פסולת ברשות הרבים דרושה היתרים ורישיונות כדין, תוך מיקומה באתרים מוסדרים, כאשר אין למבקש היתר או רישיון להשליך הפסולת במקום בו הושלכה.