זיץ נ' וקסלר

החלטה

לעניין בקשה לדחיה על הסף מטעם המשיב בערעור:

1.בפני בקשת המשיב בערעור לדחיה על הסף של כתב הערעור עקב איחור בהגשתו.

מדובר בערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל בעניין טענת פרעתי, אשר ניתנה על ידי ביום 26.4.10 (להלן: "ההחלטה").

2.הערעור הוגש ביום 28.7.10, בחלוף שלושה חודשים ממועד מתן ההחלטה, והמערער טען כי ההחלטה מעולם לא הומצאה לו, ונודע לו עליה רק לאחר שהוא חקר ודרש בעניין, ומייד לאחר מכן הגיש את הערעור מטעמו.

3.מאחר ועל פניו קיים שיהוי במועדים ניתנה החלטה ברוח זו, והמערער הגיש תצהיר באשר לנסיבות ידיעתו על ההחלטה נשוא הערעור.

מהתצהיר עולה כי ביום 24.5.10 קיבל ב"כ המערער מכתב מאת ב"כ המשיב בערעור, אשר בו מצוטטת ההחלטה והמשיב התבקש לפעול על פיה. המערער טען כי מאחר ונוסח ההחלטה עצמו לא הומצא לו אין לראות בכך המצאה, ומשלא בוצעה המצאה כדין לא החל מניין המועדים להגשת הערעור על ידו.

4.ב"כ המשיב בערעור טען כי מדובר בהיתממות לאור העובדה כי נוסח ההחלטה צוטט במכתב שקיבל ב"כ המערער, ובנסיבות הענין חל כלל הידיעה, והמערער מנוע מלהעלות טענות אלו.

5.בהתייחסו לנושא זה קבע בית המשפט העליון, כי החובה לבצע המצאה כדין נועדה להגן על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים ויש לשמור עליה בהקפדה. עם זאת, יש לזכור את תכליתה של חובת ההמצאה, ולאכוף את כללי סדרי הדין כרוחם ועל פי תכליתם האמיתית, שנועדה ליידע את בעל הדין על כל שלב בהליך השיפוטי.

כך, מקום בו הוכח כי בעל דין ידע בפועל על החלטת בית משפט אך לא נקט בהליך על פיה במועדו, לא יישמע בטענה כי השיהוי מוצדק בשל העדר המצאה כדין. בעל דין מחוייב במקרה כזה לפעול בהליך הדיוני בתום לב [ר' לעניין זה רע"א 1415/04 סרביאן נ. סרביאן, פורסם במאגרים (2004)].

הלכה זו קיבלה משנה תוקף בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון לאחרונה, בעניין רע"א אבו עוקסה נ. בית הברזל טנוס בע"מ, פורסם במאגרים (2010), המדגיש את הצורך לבחון תום לבו של בעל המחדל והלכה זו אומצה בשורה ארוכה של פסקי דין [ר' למשל ת.א (חיפה) לוי נ. פרידמן, פורסם במאגרים (2010)] .

6.במקרה שבפני אין ספק – והמערער אף מודה בכך - כי הוא ידע על תוכן ההחלטה, אך בחר להגיש את ערעורו שלושה חודשים לאחר מכן, ולשיטתו יכול היה להגיש ערעורו אף בחלוף שנים רבות ממועד ההחלטה, ובית המשפט חייב היה לקבלה בשל "כלל ההמצאה".

קבלת טענה זו של המערער תרוקן מתוכן את מטרת כלל ההמצאה, ומשמעותה פגיעה בכלל סופיות הדיון, ומתן אפשרות לבעל דין לבחור לעצמו את המועד הנוח לו להגשת הערעור בכל עת שיחפוץ בכך.

יתרה מכך, מצופה מבעל דין שהיה צד להליך שיפוטי כי יפעל לברר מה עלה בגורל ההליך והאם ניתנה החלטה בעניינו, ואין הוא יכול לשבת בחיבוק ידים, במיוחד במקום בו קיבל מן הצד שכנגד את ציטוט ההחלטה ואת הדרישה לפעול על פיה.

[ראה למשל לענין זה: פר"ק 2647/09 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' וורלד גרופ קפיטל בע"מ ואח' נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ואח', פורסם במאגרים (2010)],

לטעמי, התנהלותו של המערער כמפורט לעיל מהווה חוסר תום לב דיוני, ומצדיקה העדפת כלל הידיעה על כלל ההמצאה על פי ההלכות בנדון.

6.בנסיבות אלה אני מורה על דחיית הערעור.

אני מחייבת את המערער בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ש" בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"א, 09 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: