זיסמן נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.תביעת התובע להכיר בפגיעה בעיניו, כ"פגיעה בעבודה" בדרך של מיקרוטראומה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, נדחתה על ידי הנתבע.

במכתב הדחיה מ-16.3.11, ציין הנתבע, כי לא הוכח שבתאריך 19.6.10, אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, ואף לא אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, ועבודת התובע לא תרמה להתהוות המחלה, ממנה סובל התובע, אלא המדובר במחלה שהתפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי.

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שבפנינו.

בכתב התביעה טוען התובע, כי הוא עובד כרופא מתמחה בתחום הקרדיולוגיה בבית החולים כרמל ומבצע צנתורים במשך שעות רבות, במהלכן הוא נדרש ללבוש צווארון עשוי עופרת, אשר לחץ על צווארו, במיוחד בעת תנועות סיבוביות של הצוואר.

התובע מקשר בין הלחיצה של צווארון העופרת לבין בצקת צו צדדית של עצבי הראייה, אשר פגעה בעיניו.

 לטענת התובע, הפגיעה נגרמה לו בדרך של מיקרוטראומה.

הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי לא הוכחה קיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, וכי הבעיות בעצבי הראייה מהן סובל התובע, נובעות ממצב תחלואתי טבעי, ולחילופין השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

2.      בתום שלב שמיעת הראיות, הודיעה ב"כ הנתבע, כי היא מסכימה למינוי מומחה

רפואי בתחום העיניים, אשר ישאל גם, האם יש צורך במינוי מומחה בתחומים אחרים, כגון כלי דם.

3.      ואלה העובדות הצריכות לעניננו:

א.        התובע יליד 1971, רופא במקצועו, ומתמחה בקרדיולוגיה, בבית החולים

כרמל בחיפה.