זיסמן ואח' נ' אשכנזי ואח'

פסק דין

העניין שבפני, תובענה ותובענה שכנגד הנוגעות לאירוע תאונתי אשר אירע ביום 10.6.2013.

גרסת התובע: לטענת התובע, במועד קרות התאונה, בשעות הבוקר המוקדמות, נהג במכוניתו מ.ר. 5679967 ברח' העמלים במפרץ חיפה, הוא חלף על פני מונית מ.ר. 8360525 בה ישב הנתבע 1 (והינה בבעלות הנתבע 2), ולפתע נפתחה דלת המונית, והוא הרגיש חבטה במכוניתו. התובע מציין כי לא עצר עת הרגיש החבטה, אלא הבחין בנזק רק לאחר מכן. התובע סמך דרישתו לתשלום על חוות דעת שמאי אשר תיארה את הנזקים הישירים אשר נגרמו לכלי הרכב. התובע טוען כי פתיחת דלת המונית בוצעה ברשלנות אשר הסבה לו את הנזקים הנתבעים.

גרסת הנתבעים: לגרסת הנתבעים, המונית הייתה במפרץ חניה הסמוך למפעל ברח' העמלים 30, מקום המשמש כמפרץ כניסה למפעל, וכאשר הנתבע 1 ביקש לצאת מן המונית, פתח את הדלת במרווח צר, ולפתע כלי רכב אשר חלף במקום במהירות גבוהה, נגע קלות בדלת המונית (דבר שהביא לטריקתה), לא נעצר כלל, והמשיך בנסיעה. בהתאם טוענים הנתבעים כי התובע הוא שאחראי לקרות התאונה, ובהתאם טוענים הנתבעים כי יש לדחות התביעה ולקבל התביעה שכנגד, במסגרתה הם דורשים להטיל על התובע עלות תיקון דלת המונית (950 ₪), עלות ייעוץ משפטי, וכן עגמת נפש וביטול זמן בהיקף של 10,000 ₪.

לאחר בחינת טענות הצדדים, ולאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת הראיות , הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות התובענה העיקרית, ולקבל את התובענה שכנגד – אם כי במקצתה בלבד, ואבהיר טעמיי:

מהראיות אשר נשמעו בפני, לרבות מהתמונות אשר צורפו לכתב התביעה שכנגד, עולה כי דלת המונית נפתחה אך במקצת, ובהתאם צורת הנזקים בדלת המונית (שהינם בצד האחורי-ימני של דלת ימנית-קדמית של המונית (דלת הנהג). אני בהחלט מקבל את טענת הנתבע 1, כי אם דלת המונית הייתה פתוחה לרווחה, הרי שהייתה נעקרת או לכל הפחות מתעקמת בחלקה הקדמי, והיעדר תיעוד לנזק שכזה מחזקת את דברי הנתבע 1. הסברו של הנתבע 1 לגבי שיעור פתיחת הדלת מקובל עליי, שכן לא ניתן להסביר אחרת כיצד דלת המונית נטרקה כתוצאה מהמכה.

אוסיף לכך, כי הנתבעים צירפו תמונה המתעדת את מיקומה של המונית בתוך מפרץ החניה. אני מקבל את טענת הנתבעים, כי המונית הייתה במפרץ החנייה, ואם נצרף את העמידה ללא נוע במפרץ החניה, עם פתיחת מינורית ביותר של דלת המונית, קרות המגע מתיישב בהחלט עם אחריותו של התובע (אשר לא ברור מדוע הגיע עם מכוניתו לתוככי מפרץ החנייה. כפי שהעידו הצדדים בפני, אין מדובר בכביש צפוף, אלא בכביש רחב המשמש מפתח כניסה למפעל, מקום בו עוברות משאיות, ולא ברור מדוע בכביש שכזה נצמד התובע לצד ימין עד שנוצר מגע עם דלת כלי רכב שהיה במפרץ החניה.

עוד אציין, כי התובע כלל לא סיפק גרסה לגבי מיקומה של המונית בעת קרות המגע, באופן המצדיק העדפת גרסתם של הנתבעים. התובע, בהתנהגותו, מקום שלא עצר מיד לאחר קרות הנזק על מנת לברר פרטים לאשורם, מנע הצגה מלאה של הנתונים בהקשר זה, והדבר פועל לחובתו בהקשר זה.

דברי התובע היו רחוקים מלהיות אמינים בעיני; בכתב התביעה תיאר התובע שהבחין בנזק רק לאחר שהגיע למקום העבודה שלו, כאשר בעדותו בביהמ"ש העיד "עצרתי משהו כמו 50, 100 מטר אחרי... לא הסתכלתי על הרכב שלי". מתמונות הנזק עולה כי המראה הימנית במכונית התובע חסרה (!). משמע, התובע פוגע ברכב אחר, מאבד את המראה הימנית, אולם לא מבחין שהיא חסרה רק לאחר שהגיע למקום עבודתו ?

גם תיאור הנזקים בחוות הדעת ובתמונות אשר צורפו לה, מעיבה מאוד על אמינות התובע; בתמונות הנזקים ניתן לראות בבירור בנושא הפגיעה אשר התובע טוען כי היא קשורה לתביעה, ישנם שני מוקדי נזק: המראה הימנית הקדמית וסביבתה, וכן החלק האחורי של הכנפון שליד הגלגל האחורי. מדובר בשני מוקדי נזק עם מרחק ביניהם, עם הבדלי גובה ביניהם, ומבלי שישנו חיבור בין שני גורמי הנזק; אם היה מגע אחד בלבד, כיצד יש שני מוקדי נזק? אם הפגיעה הייתה בדלת הפתוחה, כיצד מדובר בשתי פגיעות, האחת בגובה המראה הקדמית, והשנייה בגובה הגלגל האחורי? ייאמר כי כאשר התובע נשאל בהקשר זה, לא ידע להשיב.

צירופם של כל אלה, מצדיק דחיית התביעה, שכן לא ראיתי רשלנות מטעם הנתבעים בפתיחת דלת בשיעור מינורי בתוך מפרץ חניה, בכביש גישה באיזור תעשיה שאינו בכביש צפוף ודחוק, כאשר אני אף מקבל ומעדיף את גרסת הנתבעים בהקשר זה, גם מטעמים של אמינות. קרות האירוע התאונתי מתיישבת בהרבה עם נהיגה רשלנית של התובע, אשר נהג בכביש רחב בצמוד לכלי רכב חונים, ומיהר כל כך עד אשר אפילו לא עצר את מכוניתו לאחר קרות הפגיעה, אלא המשיך בנסיעה.

בכל הנוגע לתובענה שכנגד, סבורני כי הנתבעים לא הוכיחו באופן מלא ומפורט את הנזקים הישירים הנתבעים על ידם, ואף לא הוצגה חשבונית הנוגעת לתיקון הנזקים הנטענים על ידם, ולפיכך מצאתי לנכון לחייב התובע/נתבע שכנגד בתשלום חלקי בלבד ברכיב זה, ולדחות את התביעה שכנגד בכל הנוגע לטענות (אשר לגישתי היו מופרזות) בנושא עגמת הנפש וביטול הזמן של הנתבעים.

מצאתי לנכון להעמיד נזקיהם של הנתבעים בכל הנוגע לנזק למונית, עלות חוו"ד שמאי והוצאות הייעוץ, בסך כולל של 1,200 ₪.

לפיכך אני דוחה את התובענה העיקרית ומקבל באופן חלקי את התובענה שכנגד, ומחייב את הנתבע שכנגד בתשלום סך 1,200 ₪. סכום זה כולל גם את הוצאות ההליך.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: