זינזרוב ואח' נ' מוגרבי

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב מיום 19.9.2010 (כב' השופטת לימור ביבי-ממן) לפיה נתקבלה תובענת המשיב כנגד המבקשים לפיצוי כספי בגין נזקים שלטענתו נגרמו לרכבו בתאונת דרכים ביום 20.9.09 על-ידי רכב נהוג ע"י המבקש 1 בבעלות המבקשת 2.

הבר"ע הועברה אלי מכב' השופטת ברוש ביום 27.4.11 לאור צאתה לשבתון.

טוענים המבקשים כי בית משפט קמא "התעלם מראיות עובדתיות בערכאה הראשונה לפיהן רכב המשיב לא ציית לתמרור 'האט' ולא נתן זכות קדימה לרכב המבקשים הבא מימין". לטענתם, רכב המבקשים אמנם עקף כלי רכב בתוך הצומת אך בפני רכב המשיב הוצב תמרור 'האט' והיה על המשיב ליתן זכות קדימה לרכב המבקשים שנסע בתוך הצומת ואף הגיע מימין לרכב המשיב.

מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אני דוחה את הבר"ע ללא צורך בתשובה.

פסק הדין בוסס על הקביעה לפיה האחריות לתאונה מוטלת כל כולה על המבקש "אשר גרם לתאונה בנהיגה חסרת זהירות ופזיזה אשר אך בנס לא הביאה לכדי פגיעות בגוף".

הלכה היא כי בית משפט של ערעור לא יתערב על נקלה בממצאים עובדתיים ובמיוחד לא יעשה כן אלא במקרים חריגים ביותר - שאינם בנמצא כאן - משהממצאים מבוססים גם על התרשמות ישירה מעדויות הצדדים. ערכאת הערעור גם לא תתערב בקביעת חלוקת האחריות שנעשתה בבית המשפט קמא כל עוד היא מצויה במתחם הסבירות (ראו גם: ע"א 753/89 אנגלשטיין נ' אבו-גוהר, 4.5.93).

במקרה הנדון, בית המשפט שמע את הצדדים התרשם מהם באופן ישיר והעדיף את גרסת המשיב, בין היתר לאור עדותם של פקחי העירייה אשר חיזקה באופן חד משמעי את גרסת המשיב, לאור מיקום הפגיעה ברכבים ולאור שינויים שחלו בגרסת המבקש בקשר לפרטים מהותיים בנוגע לארוע התאונה. הכרעתו - לרבות באשר להטלת האחריות כולה לפתחו של המבקש - סבירה על פניה ומנומקת. ממילא נראה שקביעותיו העובדתיות התבססו על חומר הראיות שבא לפניו, אין למצוא בהן כל טעות גלויה והן תומכות במסקנה המשפטית אליה הגיע.

בית המשפט אינו צריך לעמוד על כל טענה וטענה ואין עליו לפרש במדויק כל ממצא. די אם הדברים יובאו באופן כללי. יש להבין מתוך פסק הדין - אשר סקר את טענות הצדדים שעל חלקן חזרו המבקשים לפני - כי בית המשפט, לאחר שישב על המדוכה, שמע את טעוני הצדדים לפניו והתרשם ישירות מעדויות הצדדים ומההדגמות שנעשו לפניו לגבי התרחשות התאונה, דחה את גרסת המבקשים המפורטת בכתב הגנתם, ואין עילה להתערבות בפסק הדין (השוו: רע"א 8413/01 החברה להגנת הטבע נ' רייס תק-על 2002 (1), 768).

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ ([פורסם בנבו], 17.3.09).

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטיה מן הכלל ובפסק הדין לא נתגלתה כל שגיאה המצדיקה תיקון בערעור.

לאור האמור לעיל ומכח סמכותי לפי תקנה 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את הבר"ע ללא צורך בתשובה. אין צו להוצאות. פקדון שהופקד יוחזר למבקשים.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"א, 01 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: