זינגר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעורו של מר זינגר יעקב (להלן- המערער) לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, מיום 10.07.2013 (להלן- הוועדה).

2.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין מיום 28.04.2013 בתיק ב''ל 10963-09-12 ו- ב''ל 10991-09-12 (להלן- פסק-הדין), במסגרתו נקבע כי על הוועדה לזמן את המערער לדיון על מנת לאפשר לו לחזור בו מהערר, לפרט את כל המסמכים הרפואיים החדשים שהומצאו לה ולהתייחס לחוות הדעת של ד"ר גולדין (ס' 23 לפסק הדין).

3.הוועדה התכנסה ביום 10.07.2013 מכוחו של פסק הדין.

4.לטענת המערער בהחלטת הוועדה נפלו פגמים רבים.

4.1הוועדה הודיעה בתחילת הדיון כי תדון אך ורק בהחלטתה מיום 27.06.2012 בדבר הפחתת נכותו הזמנית של המערער מ-20% ל-10% בגין התקופה שמיום 12.10.2009 ועד ליום 31.12.2010.

הוועדה סירבה לדון מחדש בהחלטתה בדבר נכותו הזמנית והקבועה של המערער בתקופות אחרות, בניגוד לאמור בפסק-הדין.

4.2הוועדה הפעילה לחץ פסיכולוגי על המערער ובא כוחו לחזור בו מהערר על נכותו הזמנית. הוועדה התעלמה מטענותיו לפיהן מעולם לא הגיש ערעור על שיעור נכותו בתקופה הרלבנטית ולכן אין באפשרותו לחזור בו מהערר..

4.3במהלך הדיון שהתקיים בעניינו ובטרם התבררו הסוגיות הרפואיות השונות שהתעוררו לגביו- אחד מחברי הוועדה, ד"ר פלאח מאזן חתם (חתימה וחותמת) על פרוטוקול ריק של הוועדה. לטענת המערער, חתימה מראש מלמדת על הסכמתו של ד"ר מאזן עם כל החלטה שתתקבל בוועדה וזאת טרם בדיקת המערער ועיון במסמכים הרפואיים.

לנוכח התנהלות הוועדה, המערער הודיע על חוסר אמון בוועדה וסרב להיבדק בפניה. לטענתו, חוסר הסכמתו לבדיקה והעדר חתימתו על גבי הפרוטוקול שוללים את תוקפה של החלטת הוועדה.

4.4הוועדה לא קיימה את הוראות פסק-הדין מיום 27.02.2012 בתיק ב"ל 23307-10-10 ו- ב"ל 12805-06-11. באותו פסק דין צוין כי הוועדה תקבע האם המערער סובל ממחלת לב והאם קיים קשר סיבתי בין מחלת הלב לפעולת האיבה. לנוכח קביעת הוועדה מיום 30.04.2012 שהמערער סובל מ - SUSTAINED SINUS TACHYCARDIA היה עליה לקבוע למערער נכות העולה על 10%.

4.5המערער הוסיף כי הוועדה נשוא הערעור היא הוועדה התשיעית שבפניה הוא התייצב וזאת לנוכח קיום הפרות חוזרות של הוועדות השונות שדנו בעניינו. המשיב מפר באופן שיטתי את זכויותיו הן בשיעור קביעת הנכות והן בתשלומים המגיעים לו מהמשיב (ב"ל 3976-06-11 ו -266665-12-12). התמשכות ההליכים בדבר קביעת נכותו פוגעת בבריאותו הנפשית ובהליך שיקומו.

4.6המערער מבקש לבטל את החלטת הוועדה ולהעביר את עניינו לבדיקה בלתי תלויה של רופאים שיוצעו על ידי בית הדין ואשר אינם עובדים עם המשיב.

4.7בנוסף, מבקש המערער לחייב את המשיב בהוצאותיו בתיק זה בסך של 3,000 ש"ח.

5.מנגד, טוען המשיב, הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין של כב' השופטת שומרוני-ברנשטיין: הוועדה הסבירה למערער על זכותו לחזור בו מהערר והמערער סירב. בסעיף 29 לפרוטוקול, הוועדה פרטה את כל המסמכים של ד"ר גולדין שהומצאו על ידי המערער והוועדה התייחסה לממצאים של ד"ר גולדין וקבעה כי המדובר בממצאים שונים מאלו שנמצאו על ידה.

אין פסול בעובדה שד"ר מאזן שם את החותמת שלו על הפרוטוקול ואין בכך כדי ללמד כי הביע את דעתו טרם התקיים הדיון בוועדה ו/או כי לא היה שותף להחלטת הוועדה.

המערער חוזר על אותן טענות שנטענו בפני כב' השופטת שומרוני-ברנשטיין ואשר נדחו על ידה ועל ידי בית הדין הארצי בבר"ע 5183-06-13.

לפיכך, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הועדה ובהוראות פסק-הדין מצאתי כי יש לדחות את הערעור מהנימוקים שיפורטו להלן.

7.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון האם הועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין של כב' השופטת שומרוני-ברנשטיין מיום 28.4.2013.