זינב נ' מדינת ישראל

פסק דין

זהו ערעור על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בתל אביב (כב' השופט ע. נהרי) אשר דחה את בקשתו של המערער לביטול פס"ד שניתן בהעדרו.

לאחר ששמעתי את הצדדים סבורני כי דין הערעור להדחות.

המערער ביקש להישפט בגין דו"ח המייחס לו אי ציות לתמרור ב-6 (פניית פרסה). המערער ביקש להישפט וקיבל הודעה לביתו כי תאריך הדיון יודע לו. לטענתו, לא קיבל כל הזמנה לדיון ורק כעבור זמן רב (ככל הנראה בסמוך ל- 22.10.09) נתברר לו כי נשפט לקנס בסך 500 ש"ח וכי נשלחה הודעה לתשלום קנס בנוסף לקנס פיגורים, לכתובת שאיננה כתובתו שלו. במקרה הגיעה ההודעה לידיו באמצעות שכנים.

לטענתו, הזמנתו לדיון שנשלחה בדואר רשום ואשר הוא מודה כי נשלחה עפ"י הנראה על פניה לכתובתו הנכונה ברח' הדולפין 17, הזמנה זו לא קיבל ולא ידע על הדיון.

בנסיבות אלו, עותר הוא לקבל את הערעור, לבטל את פסה"ד ולתת לו את יומו בביהמ"ש.

יצויין כי המערער העלה טענה כאילו השוטר התנכל לו בעת כתיבת הדו"ח, אולם לנוכח דבריו בסיום טיעוניו בפניי, דומני כי אין צורך להתייחס לכך כלל.

לטענת המדינה, דין הערעור להדחות. הזמנתו של המערער נשלחה לכתובתו הנכונה ולא נדרשה. על כן, אין כל שגגה בהחלטת ביהמ"ש כי יש בכך משום מסירה כדין.

גם עיוות דין לא קיים במקרה זה. המערער ידע כי עומד להתקיים דיון והמתין כ- 10 חודשים מבלי לעשות דבר ולא בדק מה פשר אי משלוח הזמנה. המדובר במי שידע מהות האישום נגדו וטענתו לכפירה כאילו השוטר התנכל לו, הינה טענה בעלמה.

המדובר במי שיש לו הרשעות קודמות וביניהם עבירות אי ציות לתמרורים ורמזורים.

אשר על כן, לא נגרם לו עיוות דין.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, סבורני כי דין הערעור להדחות.

אין כל שגגה בקביעת בימ"ש קמא כי משהוכח כי הזמנתו של המערער נשלחה לכתובתו שלו ולא נדרשה, יש בכך משום חזקת מסירה עפ"י תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974.

המערער לא הוכיח כי לא קיבל את ההזמנה מטעמים שאינם תלויים בו. לפיכך, לא הוכיח כל סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.

גם קביעת בימ"ש קמא כי לא נגרם עיוות דין במקרה זה, אף היא ראויה, וזאת לנוכח השתלשלות הארועים, העדר כפירה ממשית וידיעתו של המערער ידוע היטב מהי העבירה שיוחסה לו.

אין ולא קיים כל חשש להרשעתו של זכאי או זיכויו של חייב, כעולה מן ההלכה הפסוקה. החזקה היא כי משנשלחה לו הודעת הזמנה לדיון ובחר שלא לקחתה מהדואר, קיבל מסירה כדין ומשלא הוכח קיומו של עיוות דין, אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

הערעור נדחה.

ניתן והודע היום כ"ט אייר תש"ע, 13/05/2010 במעמד הנוכחים.

תחיה שפירא, שופטת

פסק דין משלים

בנוסף לאמור בפסה"ד, אני מורה כי אם המערער ישלם את סכום הקנס שהוטל עליו בגזר הדין, דהיינו 500 ש"ח, וזאת עד ליום 3.6.10, יבוטל קנס הפיגורים.