זין אלדין

פסק דין

1.ביום 13.8.10 הגיש התובע 1 כתב תביעה כנגד חברה לקידום מו"פ בע"מ ממשואה (מו"פ), לאחר שעבד אצלה מ-4.7.06 ועד 31.3.08, עת פוטר ללא הודעה בלא שחודש רשיונו.

שכרו היומי עמד על 70 ₪. התובע עותר להפרשי שכר מינימום ע"ס 45,656 ₪ (סכום שהעמיד מטעמי אגרה ע"ס 20,000 ₪), להודעה מוקדמת (25 ימיםX 165.6 ₪) 4,140 ₪; פ"פ (21/12X4,140 ₪); 7,245 ₪; הבראה (10.5 יוםX331 ₪) 3,475 ₪; פדיון חופשה (21/12X12 יוםX165.6 ₪) 3,477 ₪; חגים (21/12X9 יוםX165.6 ₪) 2,608 ₪; הפרשות לפנסיה כמתחייב מצו הרחבה בענף החקלאות (21X4,140 ₪ X 6%) 5,216 ₪.

("התובע 1").

ביום 7.9.10 הגיש התובע 2 כתב תביעה כנגד מו"פ לאחר שעבד אצלה ברציפות בחקלאות מ- 12.2007 ועד 30.6.09 עת פוטר, ללא כל הודעה, בטענה כי רשיונו הופסק, כי אין לו עוד עבודה.

התובע השתכר 55 ₪ ליום, עבד 8 שעות בממוצע ליום, 20 יום בחודש.

התובע עתר להפרשי שכר לשכר מינימום בסך 40,209 ₪ (ולצרכי אגרה העמיד תביעתו ע"ס 20,000 ₪). כן עתר להודעה מוקדמת (165 ש"חX20 י"ע) 3,300 ₪; פ"פ (19/12X3,300 ₪) 5,225 ש"ח; הבראה (19/12X6 ימיםX331 ש"ח) 3,144 ש"ח; פדיון חופשה (19/12X12 יוםX165 ₪ ליום) 3,135 ₪; חגים(19/12X9X165 ₪ ליום) 2,351 ₪ והפרשה לפנסיה כמתחייב מצו הרחבה בענף החקלאות (19X3,300 ₪x6%) 3,762 ₪.

("התובע 2").

בכתבי ההגנה נטען כי יש למחוק התביעה על הסף משמו"פ אינה גוף משפטי.

ביחס לתובע 1, ככל שטוען הוא לתקופה מ- 7.06 ועד 12.07 (המוכחשת) – נוהלה פעילות המו"פ ע"י "החברה לקידום ערבות הירדן" ח.פ. 511388019 ("חברה א'"). ביחס לתובע 2 נטען כי מו"פ מתנהלת מינואר 2008 במסגרת "החברה הכלכלית ערבות הירדן בע"מ" ח.פ. 511241762 ("החברה").

כך נטען כי יש לחייב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה כתנאי להמשך ההליכים (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' Peter Galli Cantu), הן משלא מסרו פרטי אמת ביחס לשכרם (צורפו תלושים) והן משהתובעים תושבי הרשות הפלסטינית ולא מסרו כתובות.

נטען כי על יחסי הצדדים חל הדין הירדני ונתבקש פיצול דיון. עד 1.1.08 לא חל צו העסקת עובדים במקומות מסויימים (יהודה ושומרון) (מספר 967) ("צו 967") אלא למי שעבד "ביישוב" ומשעבדו התובעים "מחוץ ליישוב" (מחוץ לשטח המוקף גדר היישוב) – אינם זכאים לשכר מינימום לפני 1.1.08.

לחלופין, ככל שיקבע כי חל הדין הישראלי, אין להחילו לפני שניתן בג"צ גבעת זאב (5666/03 מ-10.10.07) וגם אז, רק לאחר חלוף תקופת מעבר של כשנה שנתיים ולא לפני סיום העונה החקלאית 2007/8.

ביחס לתובע 1 – נטען כי הועסק בחודשים 4, 11, 12 בשנת 2006 ובחודשים 1-6 בשנת 2007, בשכר יומי, 7 שעות בפועל ושכרו עודכן עפ"י שינויי שכר המינימום (לא צוין איזה).

התובע הועסק באמצעות הראיס והתלוש שהונפק לו משקף את ימי עבודתו ושכרו; התובע שובץ ע"י הראיס והוא שקבע את ימי העבודה שלו, בהתאם לצרכי העבודה וסידור העבודה של הראיס.

התובע הועסק ע"י חברה א' רק בתקופה שנזכרה לעיל. במהלך עבודתו שולם לו שכר מינימום ושולמו זכויותיו כדין. התביעה לפיצויי הלנה התיישנה.

ביחס לתובע 2 נטען כי עבד במהלך תקופות שצויינו לעיל, 3 חודשים בלבד בשכר 20.7 ₪ לשעה והתלושים משקפים במדויק את שעות עבודתו. התובע עבד זמנית ושירותיו היו לתקופה קצובה שהסתיימה ואין לו כל זכאות. התביעה לפיצויי הלנה התיישנה.

2.ביום 12.7.11 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת ע. ריכטמן. תוקן שם הנתבעת לשם "החברה" (להלן:"הנתבעת"). משלא היתה נכונות לפשרה, התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' זיוה גלעד, מנהלת מחקר ופיתוח חקלאי בקעת הירדן מ-2006.

נציין כבר עתה כי בניגוד לנטען בתביעות – בתצהיריהם טענו התובעים, משום מה, כי זכאים הם לקרן פנסיה לפי ענף התעשייה והשירותים.