זילברשלג נ' מימון ואח'

פסק דין

עתירת הביטול מתייחסת להחלטת הרכב הבוררים השופט בדימוס י' שמעוני, פרופ' א' בן דור ועו"ד י' רזניק מיום 25.9.11, לפיה יעמוד בתוקפו פסק הבוררים הראשון שניתן על ידי הרכב הבוררים ביום 20.1.11, וזאת מחמת מחדלו של המבקש להפקיד ערבות בסך 50,000 ₪, אותה נצטווה להפקיד כתנאי לקיום סבב נוסף של הבוררות לצורך השלמת פסק הבוררים.

1. ראשיתה של הסאגה המתמשכת בתביעת שכר טרחה שהגיש המבקש נגד המשיבים בשנת 2005 לבית משפט זה, אשר נסמכה על הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים ביום 3.2.02, וכן על "תצהיר הסכם שכר טרחה" (להלן: "תצהיר שכר הטרחה"), הנושא תאריך 5.2.02, ואשר לפי טענת המבקש - נחתם על ידי המשיב מס' 1, ולפי טענתו של זה האחרון – זוייף ע"י המבקש.

2. הסכסוך בין הצדדים הועבר להכרעת בורר, השופט בדימוס דן ארבל (להלן: "הבורר ארבל"). לאחר הליך הוכחות לא קצר הוציא הבורר תחת ידיו ביום 26.2.08 פסק בוררות מנומק ומפורט המחזיק לא פחות מאשר 53 עמודים, ובו נקבע, בין היתר, כי תצהיר שכר הטרחה עליו סומך המבקש הינו "מפוברק או מזוייף" ונוצר במשרדו של המבקש. הבורר פירש את הסכם שכר הטרחה, אשר המשיבים לא חלקו על חתימתו עליו, באופן שלמבקש מגיע שכר טרחה בשיעור 2,500 דולר בלבד, להבדיל מהסכומים נכבדים שנדרשו על ידו כנגזרת אחוזית משווי המניות שהוחזקו על ידי המשיבים ואשר נתבעו להעבירן לאחרים.

המבקש חוייב בהוצאות בסך 100,000 ₪, אשר התווספו לשכר הבורר ולהוצאות הבוררות, והגיעו ביחד לסך של 250,000 ₪.

3. בהתאם לנתיב הדיוני בו היו כבולים בעלי הדין, ערער המבקש ברשות בפני הרכב הבוררים: השופט בדימוס י.שמעוני, פרופ. בן דור ועו"ד י. רזניק (להלן: "הרכב הבוררים").

בפסק הדין שניתן ע"י הרכב הבוררים ביום 20.1.11 נדחה ערעורו של המבקש, והוא חוייב בהוצאות בסך 75,000 ₪. (להלן:"פסק הבוררים הראשון")

המבקש לא אמר נואש והגיש לבית משפט זה תביעה בה עתר לביטול פסק הרכב הבוררים הראשון.

בפסק דין שניתן ע"י כבוד השופט שוחט ביום 3.7.11, נקבע כי טענותיו של המבקש, בכל הנוגע לקביעת הבורר ארבל באשר לזיופו ופברוקו של תצהיר שכר הטרחה, "לא זכו להתייחסות ולדיון בפסק הבוררים", וכן:" טענות אלו כלל לא זכו כלל לדיון או הכרעה מנומקת בפסק הבוררים". כפועל יוצא נקבע ע"י כבוד השופט שוחט כי יש להשיב את הפסק להרכב הבוררים לשם השלמתו:

"פסק הבוררים יוחזר לבוררים, המהווים ערכאת ערעור בבוררות... ותכריע בטענות המבקש בהודעת הערעור הנוגעות לתצהיר הסכם שכר הטרחה מיום 5.2.02, לרבות טענותיו בדבר טעויות כביכול שנמצאו בפסק הבורר ושהביאו את האחרון למסקנה כי מדובר במסמך מזוייף- מפוברק, על מנת שפסק הבוררים יושלם אף בסוגיות אלו". התיק הוחזר להרכב הבוררים.

5. בהחלטתו מיום 14.7.11, חייב הרכב הבוררים את המבקש להפקיד כערובה להוצאות, סך של 50,000 ₪ עד ליום 15.8.11, ומשזה לא הופקד, לאחר ארכות לא מעטות, ניתנה ע"י הרכב הבוררים החלטה, שנחתמה, ומכל מקום כך עולה מהעותק שהוגש לי מטעם בעלי הדין, ע"י מנכ"לית המשכן לבוררות ולפתרון סכסוכים, ובה נאמר כי לאור אי הפקדת הערבות "יש לראות את המערער כמי שויתר על הטענות אשר השלמת ההכרעה בהן נדרשה. פסק הבוררים אשר ניתן על ידנו יעמוד בתוקף".

המערער אף חוייב בהוצאות בסך 5000 ₪ +מע"מ.

החלטה זו (אותה אכנה, בעקבות הצדדים "פסק הבוררים השני") היא נושא בקשת הביטול שבפני.

6. אציין כי בין לבין הגיש המבקש תובענה נוספת בה עתר להעביר את הרכב הבוררים מתפקידם. בהחלטה מיום 12.9.11, נדחתה התובענה ע"י כבוד סגן הנשיא השופט זפט.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה לא מכבר (רע"א 7816/11, זילברשלג נ' גליל מימון, החלטה מיום 4.12.2011).

7. בעתירה שבפני מעלה המבקש שלל טענות אשר קצרה היריעה למנותן, מקצתן לעניין ומרביתן שלא לעניין. המבקש קובל על כי הרכב הבוררים לא עיין בתיק הבוררות שהתנהל בפני הבורר ארבל, שבינתיים אבדו ככל הנראה עקבותיו, ולא ראה במו עיניו את תצהיר שכר הטרחה, שעל פי הנטען זוייף על ידו, לא עיין בתיק בית המשפט, ואף לא התנצל בפניו.

כן נטען כי הרכב הבוררים התעלם מפסיקת השופט שוחט שביטל, כך להשקפתו, את פסק הבוררים הראשון.

המבקש קובל על התניית קיום הליך הבוררות המשלים בהפקדת ערובה, אף יוצא נגד חילוט ערובה שהפקיד בסך 75,000 ₪ לטובת המשיבים, בעוד שהערובה אמורה היתה להיות מושבת לו ובאמצעותה אמור היה לשלם להרכב הבוררים את שכרם עם סיום הבוררות, ועוד טענות לרוב.

(בהקשר זה אציין כי איתרתי בארכיון בית המשפט את תיק התביעה המקורי שהוגשה בשנת 2005 ת"א 1620/05, והצגתי אותו בפני בעלי הדין בעת הדיון, אולם שניהם כאחד ויתרו על זכותם לעיין בו ו/או לצלם מוצגים ממנו).

8. במהלך הדיון זנח בא כוחו של המבקש את בליל הטענות שהועלו ע"י המבקש, שניסח בעצמו את תביעתו, והתמקד בטענה לפיה לא היה רשאי הרכב הבוררים לחייב את המבקש בהפקדת ערובה נוספת, שהרי מדובר רק, כהתבטאותו, "בהוספת הרגל הרביעית לכסא שכבר שולמה תמורתו".