זילברשלג נ' מימון ואח'

פסק דין

בפניי "בקשה לביטול פסק בוררות ובוררים". בבקשה מתבקש בית-המשפט להורות על ביטול פסק דינם של כב' הבוררים הש' (בדימוס) י.שמעוני, פרופ' א.בנדור ועו"ד י.רזניק מיום 20.1.11 שניתן בערעור פנימי בבוררות שהתקיימה בין הצדדים. כן מתבקש בית המשפט להורות על ביטולו של פסק הבוררות נשוא הערעור שנדון בפני כב' הבוררים, פסק בוררות שניתן ע"י כב' הש' (בדימוס) ד.ארבל ביום 26.2.08.

העובדות הצריכות לעניין

המשיבים 1 ו-2 (להלן: "המשיבים") הם בני דודים ובעלי מניות במשיבה 3 (להלן: "החברה").

המבקש שימש כעורך דינם של המשיבים בהליך שנפתח ביום 18.10.99, במסגרתו תבעו אחיו של המשיב 2, את המשיב 2, בקשר למניות בחברה. הליך זה בא אל קצו בהליך גישור בו הגיעו הצדדים להסכם פשרה שנחתם ביום 6.3.2003.

המחלוקת בין המבקש למשיבים, שהתגלגלה להליכי הבוררות ולפתחו של בית משפט זה, עניינה דרישת המבקש מן המשיבים לשלם לו שכר טרחה בהיקף של 20% מהזכויות והנכסים של החברה, וזאת בגין הייצוג באותו הליך.

בחודש מאי 2005 הגיש המבקש תביעה, לבית המשפט המחוזי בת"א, בה עתר לתשלום שכר הטרחה על בסיס שני מסמכים שלגרסתו נחתמו ע"י המשיב לצורך הבטחת התשלום –הסכם שכר טרחה מיום 3.2.02 ותצהיר הסכם שכר טרחה מיום 5.2.02 (להלן: "תצהיר הסכם שכר הטרחה"). ביום 14.12.06 הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט המחוזי (כב' רשם ש.ברוך ז"ל) לפיה הסכסוך יועבר לבוררות בפני כב' השופט בדימוס ד.ארבל (להלן: "הבורר").

ביום 26.2.07 חתמו הצדדים בפני הבורר על הסכם בוררות, לפיו הם מסכימים לניהול הסכסוך שביניהם, על פי השאלות השנויות במחלוקות העולות מכתבי הטענות שהוגשו בפני בית המשפט המחוזי בת"א (בת.א. 1620/05), בבוררות שתתנהל על פי חוק הבוררות. במסגרת ההסכם הוסכם, כי הבוררות תתנהל על פי סדרי הדין, דיני הראיות והדין המהותי וכי בכל עניין שלא הוסכם עליו תחול התוספת לסעיף 2 לחוק הבוררות. עוד הוסכם, כי ניתן יהיה לערער על פסק הדין בפני הרכב של 3 בוררים, כפי שיוסכמו על ידי הצדדים, ואם לא יוסכמו, על ידי בית המשפט.

ביום 26.2.08 ניתן פסק הבורר בתובענה. כב' הבורר דחה את תביעת המבקש משלא נעתר לפרשנות המוצעת ע"י המבקש להסכם שכר הטרחה מיום 3.2.02, עליה ביסס המבקש את תביעתו, ומשהגיע לידי מסקנה כי תצהיר שכר הטרחה מיום 5.2.02 הינו "מפוברק או מזויף". כמו כן חוייב המבקש לשאת בהוצאות הבוררות והוצאות משפט ושכ"ט ב"כ המשיבים בסך של 100,000 ₪ +מע"מ.

ביום 30.4.09 הגיש המבקש ערעור על החלטת הבורר וזה נדון בפני כב' הבוררים הש' (בדימוס) י. שמעוני, פרופ' א.בנדור, ועו"ד י.רזניק. ביום 20.1.2011 ניתן פסק בוררים הדוחה את ערעור המבקש והמחייבו בתשלום הוצאות הליך הערעור כמו גם הוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ +מע"מ.

ההליכים בפניי

בבקשה שבפניי עותר המבקש, על בסיס שורה ארוכה של טעמים, הן לביטול פסק הבורר (שהפך לחלוט) והן לביטול פסק הבוררים בערעור. ביום 30.3.2011 הוגשה תשובת המשיבים לבקשה. בין לבין, ביום 12.6.11, הוגשה מטעם המבקש "בקשה דחופה משלימה לביטול פסקי הבוררות מחמת גילוי עובדות חדשות", במסגרתה ביקש להביא בפני ביהמ"ש ראיות נוספות, פרוטוקולים מהליך שהתנהל בפני בית דין המשמעתי המחוזי בת"א, בו נשמעו עדויות המשיבים 1-2, אשר לא היו בידי המבקש בעת הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות ופסק הבוררים (מאחר שטרם תומללו נכון לאותו המועד). המשיבים הביעו את התנגדותם לבקשה זו להוספת ראיות חדשות בתשובתם מיום 16.6.11.

בישיבת יום 20.6.11 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הבוררות ופסק הבוררים במסגרתה טענו הצדדים אף לגבי הבקשה לצירוף ראיות נוספות. בתום אותה ישיבה ולאחר שנשמעו כל טיעוני הצדדים שנגעו לפסק הבוררים, קבעתי כי בשלב הראשון תינתן החלטה בנוגע לבקשה לביטול פסק הבוררים וכי בהתאם לתוצאה תקבע ישיבה נוספת (שתואמה מבעוד מועד, במהלך הישיבה).

הבקשה לביטול פסק הבוררים

הבקשה לביטול פסק הבורר ופסק הבוררים הוגשה במסמך אחד וכמקשה אחת. הבקשה אינה מסודרת (בלשון המעטה), כוללת עשרות עמודים (לא ממוספרים) ומאות סעיפים שממוספרים באופן כפול ( כך שלאחר סעיף 97 מופיע שוב סעיף 1 ומגיע בסדר רץ עד סעיף 162). גם מבחינת תוכנה היא כוללת חזרות לרוב. לעתים אין הפרדה בין טענות הנטענות כנגד פסק הבורר לבין הטענות הנטענות כנגד פסק הבוררות, והלכה למעשה נטענות במסגרתה כל עילות הביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") בערבוביה אחת גדולה.

בישיבת יום 20.6.11 הצליח המבקש למקד את טענותיו והבהיר את עמדתו,המובאת בבקשה, לפיה משני טעמים שונים קמה לגירסתו עילה לביטול פסק הבוררים בענייננו:

הטעם הראשון – הבוררים, בפסק דינם, לא התייחסו לטענות בהודעת הערעור הנוגעות לתצהיר הסכם שכר הטרחה מיום 5.2.02 ולטעויות שנמצאו לגישת המבקש בפסק הבורר שהביאו את האחרון למסקנה, כי מדובר במסמך מזוייף-מפוברק (ס' 45-47,64-65 לבקשה).

הטעם השני – חרף החלטת הבוררים, כי תיק הבוררות שהיה בפני הבורר יועבר לידיהם, התברר למבקש, בדיעבד, כי התיק לא הועבר. לגישת המבקש משכשלו הבוררים ונמנעו מלקבל לידיהם את תיק הבוררות שהיה בפני הבורר, מדובר במחדל הגובל ברשלנות שהביא לכך שפסק הדין שיצא תחת ידם, כערכאת ערעור, ניתן מבלי שהיה באפשרותם "לבחון את טענותיו הרבות והקשות של המבקש כנגד התנהלותו וקביעותיו המופרכות של הבורר" (ס' 9,10,16,21,31,39,71 ועוד לבקשה ).

המשיבים דחו מכל וכל, בתשובתם, טענות אלו מצד המבקש והבהירו, הן בתשובתם והן בטיעוניהם בע"פ בישיבת יום 20.6.11, מדוע לגישתם לא קמה למבקש עילה לביטול פסק הבוררים:

לגישת המשיבים הבוררים היו פטורים מלבחון את טענות המבקש בערעור שנסובו אחר תצהיר הסכם שכר הטרחה ומסקנותיו של הבורר בעניין זה, מן הטעם כי המבקש בחר לזנוח טענותיו אלו בעקרי הטיעון מטעמו ובדיון שנערך בפני הבוררים ובחר להתמקד אך ורק בשאלת פרשנות ההסכם שנחתם בינו לבין המשיבים ביום 3.2.02, סוגייה שזכתה להתייחסות רחבה בפסק הבוררים (ר' ס' 27-42 לתשובה). באשר לטענה כי תיק הבוררות לא הועבר לידי הבוררים חרף החלטתם – השיבו המשיבים כי טענה עובדתית זו של המבקש לא הוכחה, אך גם אם יצאו מנקודת הנחה כי היא נכונה ( הסכמה אליה הגיעו לצורך הדיון – ר' עמ' 6 ש' 19-20 לפרוט') אזי יש ליתן משקל לכך שהחומר הנדרש היה בפועל בפני הבוררים, המבקש הביא בפני הבוררים את כל החומר והמוצגים הרלוונטים להוכחת טענותיו ומכאן שלא נגרם לו כל "נזק ראייתי" וממילא לא קמה לו עילה לביטול פסק הבוררים (ס' 43-48 לתשובה).