זילברשטיין נ' סקאי ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן מטעם הנתבעים, להלן-("המבקשים/הנתבעים"), אשר נתמכה בתצהיר שהגיש הנתבע, מר יעקב(ג'קי) סקאי, להלן-("המבקש] בשמו ובשם יתר המבקשים מפני תביעה שהוגשה על ידי התובעים להלן:("המשיבים") בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של הנתבעים מקרקע הנמצאת ביקום, הידוע כחלקות 14, 18, 19, 20, 21 ו- 22 בגוש 7703, וכחלקות 28, 30 בגוש 7710 (להלן: "המקרקעין"), מן הטעם שהנתבעים מחזיקים במקרקעין כביכול שלא כדין.

ביום 12.5.2010 התקיים בפני דיון בבקשת הרשות להגן, במהלכו נחקר המבקש על תצהירו, ובתום החקירה הוריתי לב"כ הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב.

המסגרת העובדתית וטענות הצדדים בקליפת אגוז

טענת המשיבים בתביעתם בתמצית היא כי הנתבעים "פלשו לנכס ותפסו בו חזקה" ללא ידיעת המשיבים וללא הסכמתם.

המשיבים טוענים כי נודע להם כי בין המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") ואביו מר בניהו סקאי נחתם חוזה שכירות לפיו השכיר בניהו סקאי למבקש 220 דונם מהמקרקעין (חלקות בגוש 7703) לרבות חלקים השייכים למשיבים לתקופת שכירות החלה מיום 1.1.06 ועד יום 1.1.07 תמורת דמי שכירות בסך של 30$ ארה"ב לחודש כולל מע"מ לדונם אחד לשנה, וסה"כ 6,600$ לשנת שכירות. בנוסף, ניתנה למבקש האופציה להאריך את תקופת השכירות ב 20 שנים נוספות.

לטענת המשיבים, חוזה השכירות נעשה ללא ידיעתם ומבלי שנתנו את הסכמתם. בנוסף, לטענתם בניהו סקאי ו/או המבקש לא שילמו להם את חלקם בדמי השימוש, אלא סכום נמוך לאחר זמן רב וגם זאת רק לאחר פניות חוזרות ונשנות ודמי שימוש חלקיים נוספים ורק לאחר שהמשיבים נאלצו לתבעם בבית המשפט. מאז 1.8.08 לא שילמו המבקשים מאומה ע"ח דמי השימוש ומאז תחילת השימוש (7.05) לא שילמו כלל את הארנונה החלה על המקרקעין.

בנוגע למבקשים 2 ו- 3, המשיבים טוענים כי הם מחזיקים במקרקעין ועושים בהם שימוש וזאת אף על פי שמעולם לא נחתם עמם חוזה שכירות. בנוסף, המבקשים 2 ו- 3 לא שילמו למשיבים דמי שכירות וכן תשלומים שוטפים החלים על מחזיק מקרקעין לרבות ארנונה וכיו"ב.

כך גם בנוגע למבקשת 4, שגם עמה לא נחתם אף פעם חוזה שכירות על אף שמבדיקה של המשיבה עולה שהיא נרשמה בחברת החשמל כמי שמשלמת את חשבונות החשמל השוטפים של המקרקעין.

בעניין המבקשת 5, המשיבים טוענים כי אין לה זכויות כלשהן במקרקעין. לא נחתם עמה מעולם חוזה שכירות. המקרקעין אינם שלה ולכן היא ממילא אינה יכולה להשכירם לאחרים ואו לעשות בהם שימוש כלשהו. לפיכך, טוענים המשיבים כי לחוזה השכירות מתאריך 31.7.05 לפיו המבקשת מס' 5 השכירה לבניהו סקאי 240 דונם הכוללים חלקים של המשיבים, אין כל תוקף משפטי ו/או מחייב.

המשיבים טוענים כי גרסתו של המבקש עולה כדי "הגנת בדים" מאחר ולגבי טענתו הראשונה של המבקש כי ניתנה הסכמתם של המשיבים להסכם השכירות שנחתם בינו ובין אביו, בניהו סקאי, לא הוצג ע"י המבקש בעצמו העתק מחוזה השכירות בינו ובין אביו, בניהו סקאי. בנוסף, המשיב קיבל מהנתבעים שלושה חוזים שונים שעל אף אחד מהם אין התובעים חתומים. זאת ועוד, חוזה השכירות בין המבקש ובין אביו- בניהו סקעי לא נחתם ע"י מי מהמשיבים, אלא רק ע"י המבקש ואביו- בניהו.

המבקש צירף לתצהיר התומך בבקשה מכתבים שונים של המשיב בנסיון לבסס את טענתו בדבר הסכמת המשיבים. דא עקא, טענת המשיבים הינה שמעיון במכתבים עולה תמונה של חוסר הסכמה מצד המשיבים "להסדר" שכפה עליהם המבקש.

בנוגע לטענת המבקש בדבר "השותפות", המשיבים טוענים כי גרסת "השותפות" קועקעה בחקירה הנגדית של המבקש באשר המבקש הודה כי מרכז חייו לא בארץ אלא בטקסס שבארה"ב.

עוד עלה מחקירת המבקש כי דמי השכירות שולמו, אם בכלל, עד שנת 2008 בלבד.

מכל האמור עולה, אליבא דמשיבים, כי גרסת המבקש היא "גרסת בדים".

מנגד, המבקש טען בתצהירו ובחקירתו כי ההתקשרות עם המבקשים נעשתה בהסכמת התובעים ועל דעתם, בניגוד לרושם השגוי שניסו התובעים ליצור בכתב התביעה, וכי המשיבים אף קיבלו את דמי השכירות מכח הסכם השכירות. משכך, נטען כי התביעה לסילוק יד הינה תביעה נעדרת בסיס ומן הראוי להתיר לנתבעים לברר את טענת הגנתם ולהפריך את התביעה כנגדם.

נטען כי כיום, ארבע שנים ומחצה לאחר שנחתם עם הנתבעים הסכם השכירות ולאחר שהנתבעים הוציאו הוצאות רבות לשם השבחת המקרקעין, על בסיס הסכם זה מפאת רצונם של התובעים להשיא את רווחיהם, מנסים התובעים להציג מצג שווא כאילו הדברים נעשו מאחורי גבם וללא ידיעתם ולהכפיש את הנתבעים, כמי שעושים שימוש שלא כדין במקרקעין לא להם, על אף שהם מחזיקים בהם בזכות מלאה.

נטען כי המסמכים שהוצגו על ידי התובעים לצורך "תמיכה בטענותיהם" שאמורים להוות ראיה בכתב כנדרש על פי דין, הינם חלקיים ומטעים. גם מסיבה זו כשלעצמה יש להתיר לנתבעים את הזכות להתגונן.

הלכה פסוקה היא כי במסגרת דיון והכרעה בבקשה למתן רשות להתגונן בפני תובענה המוגשת בסדר דין מקוצר, נטל ההוכחה המוטל על המבקש (הנתבע) הוא מצומצם ובית המשפט ייעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלים הבקשה והתצהיר הגנה אפשרית, אפילו אם מדובר בהגנה דחוקה.

זאת ועוד, בית המשפט אינו בודק בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן את נכונות טענותיו העובדתיות של המבקש.