זילברמן נ' עיתון מעריב

החלטה

לפני בקשה להורות לתובע על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט.

1.התביעה שלפני נולדה עקב פרסום בעיתון "מעריב", בו נכתב: "...בין שזה מנחם זילברמן, שהסתלק מישראל בגלל חובות ועובד בלוס אנג'לס כמדריך טיולים עם התמחות באכילת ראשיהם של התיירים, ובין שזה דודו אהרון, שטוען שלפעמים מספיק להביא הביתה 400,000 בחודש". הנתבעים פרסמו אמנם התנצלות אולם לטענת התובע מודעת ההתנצלות הייתה קטנה מדי ומאוחרת מדי והיא כללה התנצלות רק לגבי החלק שהתייחס ל"בריחה" בשל חובות. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי לגבי החלק הראשון של המשפט פורסמה התנצלות כשבועיים לאחר פרסום הכתבה בגודל סביר ובכל מקרה אין מדובר בדבר לשון הרע - ואילו החלק השני של המשפט מהווה הבעת דעה שהיא לגיטימית ומוגנת לפי החוק. עוד טענו גם לקיומן של הגנות אחרות מכוח חוק איסור לשון הרע.

2.לטענת המבקשים, לנוכח כך שמכתב התביעה וכן מתצהיר התובע עולה כי הוא מתגורר במשך שנים דרך קבע בארה"ב - יש לחייבו בהפקדת ערובה. יתר על כן, המשיב לא ציין את מען מגוריו ולמבקש לא ידוע אם ישנם ברשותו נכסים מהם ניתן יהא להיפרע אם תידחה התביעה ויחויב המשיב בהוצאות.

3.המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, יש לו את כל הסיכויים לזכות בתביעה. זאת ועוד, למרות שאינו מתגורר בישראל, יש לו זיקה לישראל שכן אחיותיו, בנותיו ומשפחתו המורחבת מתגוררים דרך קבע בישראל.

4.המבקשים השיבו כי התגובה אך מחזקת את המסקנה שבמקרה הצורך, לא יהיה ממי לגבות תשלום הוצאות. גם אם לתובע משפחה בארץ, לא הציע כי מי מהם יתן ערבות אישית.

5.דיון

תקנה 519 לתקסד"א קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".

בפסיקה נקבע כי הכלל בערכאה הראשונה הוא כי לא מופקד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, ר' רע"א 2442/98 יצחק מיוחס עו"ד נ' מיכאל רוזן עו"ד [6 עמ'] (1999) , נג (3) 145 (פורסם בנבו) אלא במקרים חריגים.

6.תביעת המשיב הוגשה בסכום של 200,000 ₪. המשיב מתגורר מזה שנים בארה"ב ובכתב התביעה לא צוין מענו. העובדה שיש לו משפחה בארץ אין בה בכדי להעלות או להוריד לעניין זה, שכן אם יתעורר הצורך בגביית הוצאות, לא ניתן יהא לפנות אליהם כיון שלא ערבו לו. 

7.בפסיקה נקבע: "הקווים המנחים לשימוש בתקנה: "הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד"; היות הנתבע מחו"ל היא טעם לחיוב ערובה, אך יתכנו גם טעמים אחרים, ובסופו של יום "בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא... על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות." רעא 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (2007) (פורסם בנבו).

ר' גם: "במסגרת האיזון בין השיקולים השונים, כאשר תובע מתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע, או שאין הוא ממציא את מענו העדכני כנדרש על פי תקנות סדר הדין, הנטייה בדרך כלל היא לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 900; עניין אויקל, שם)." (רעא 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל מנהלת ההגירה/ משטרת ישראל (2007) (פורסם בנבו)), עם זאת, נקבע שם, כי יש לאזן שיקול זה מול השיקולים האחרים ובסופו של דבר האיזון שם נקבע בכך שסכום הערובה הופחת. ר' גם בעניין זה רעא 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים (2004) , נח (5) 865 (פורסם בנבו).

8.מעבר לציון ה"עובדה" לפיה יש למשיב משפחה בישראל, לא הוסיף דבר, למעט סיכויי התביעה הגבוהים- לשיטתו. כפי שנכתב לעיל אין המבקשים מכחישים את עצם הפרסום, אלא שלטענתם אין הוא הוצאת לשון הרע וכי עומדות להם הגנות בהתאם לחוק. שאלת קיומן של ההגנות תידון לגופה, בהליך המשפטי. סבורני כי לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי סיכויי התביעה כה נמוכים או גבוהים באופן המצדיק היענות או דחיית בקשה להפקדת ערובה על הבסיס הזה בלבד.

9.האמור לעיל, בשילוב העובדה שהמשיב אינו מתגורר שנים בישראל ולא הצביע על קיומם של נכסים בבעלותו בארץ, כשמנגד נשקלת זכות הגישה לערכאות מביאים לעריכת איזון בקביעת גובה הערובה. בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה על סך 200,000 ₪ ובכך שמדובר בתביעה המתבררת בבית משפט זה ולא בית משפט של ערעור הנני קובעת כי המשיב יפקיד לקופת בית המשפט ערובה להבטחת תשלום הוצאות במזומן, או ערבות בנקאית בסך 6,000 ₪. הסכום יופקד תוך 30 יום מהיום.

איני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ב, 13 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: