זילברמן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 22.10.13 (להלן - הוועדה), שקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

2.המערער סובל מנגעים בעורו בעקבות חשיפה ממושכת לשמש במסגרת עבודתו – תופעה שהוכרה על-ידי המשיב כמחלת מקצוע. ועדה רפואית שהתכנסה בחודש 4/10 קבעה למערער 19% נכות החל מיום 2.8.07, 10% לפי פריט ליקוי 75(2)(ב) שעניינו צלקות, וכן 10% לפי פריט ליקוי 81(2).

הועדה נשוא ערעור זה התכנסה במסגרת הליך החמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה), ובהתאם להוראות פסק-דין בבל 42462-01-13 (להלן –פסק הדין).

פסק-הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לחוות-הדעת של ד"ר אריה ולדמן מיום 4.12.12, לתלונות המערער בתחום הנפשי וכן למכתב ב"כ המערער מיום 22.5.12.

3.הועדה התכנסה ביום 17.7.13, ציינה את ממצאיה באשר לנגעי העור ועצרה את הדיון על מנת לקבל תוצאות היסתופתולוגיות מהניתוחים שעבר המערער ב- 2/13 וב- 5/13, וכן על מנת להיוועץ עם מומחה בתחום הנפשי.

ביום 27.8.13 נבדק המערער על-ידי היועץ בתחום הנפשי שקבע כי נותרה נכות בתחום זה בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 34(א)(1) לתוספת לתקנות הנכות מעבודה.

ביום 23.10.13 התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת וקבעה כי אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני.

4.טענות המערער:

א.הוועדה סיכמה את החלטתה ללא נוכחות המערער ובניגוד לבקשה שהועברה לה בעניין זה.

ב.הוועדה התעלמה מתלונות המערער בפניה. הוועדה קבעה כי לא מדובר בצלקות מכוערות על אף שמדובר בשאלה סובייקטיבית שהיה עליה להיות מוכרעת בהתאם לתלונות המערער.

ג.הוועדה התעלמה מחוות-הדעת המשלימה של ד"ר ולדמן בתחום רפואת העור.

ד.פריט הליקוי שיושם בתחום הנפשי אינו עולה בקנה אחד עם ממצאי הוועדה.

5.טענות המשיב:

א.אין פגם בדרך התנהלותה של הוועדה ולא היתה מוטלת עליה חובה לזמן שוב את המערער לישיבתה המסכמת ולבדוק אותו מחדש.

ב.הוועדה פעלה בהתאם לפסק-הדין ובחנה את שאלת ההחמרה ואת חוות-דעתו של ד"ר ולדמן.

ג.בתחום הנפשי הסכים המשיב כי העניין יוחזר לוועדה בהתייחס לטענת המערער כי הממצאים העולים מחוות-דעת היועץ אינם עולים לכאורה בקנה אחד עם פריט הליקוי שיושם.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

7.כאמור, הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, צורך התייחסות לחוות-הדעת של ד"ר ולדמן מחודש 12/12, למכתב ב"כ המערער מחודש 5/12 וכן לטענות המערער בתחום הנפשי.