זילברמן ואח' נ' בישראל ואח'

פסק דין

1.ביום 18.2.13 הוגשה המרצת הפתיחה הנדונה, נגד איגוד המוסכים בישראל [להלן: האיגוד] ונגד היו"ר הנבחר [משיב 2], העומד בראש האיגוד - אז וכיום.

בד בבד עם המרצת הפתיחה הגישו המבקשים בהמרצת הפתיחה [להלן: המבקשים] בקשה לסעדים דחופים, שנדונו במעמד הצדדים וניתנה החלטה מנומקת, ב- 21.3.13. ההחלטה כוללת בין השאר התייחסות מפורטת לעובדות הרקע, הדרושות להבנת מיהות הצדדים ובכלל זה, מה הוביל להגשת המרצת הפתיחה – הוא הליך פיטורי מבקשים 1 ו-2 מתפקידיהם באיגוד. בהמשך נדונו בקשות נוספות לסעדים דחופים, בחלקן ניתנו גם צווים והוראות, כמו בנושא הבחירות לאיגוד.

הבקשה דנן

2.ב- 16.9.13 הגישו המשיבים בהמרצת הפתיחה [להלן: המשיבים] בקשה לדחיית הדיון בהמרצת הפתיחה, שהיה קבוע ל- 1.10.13 וחיוב המבקשים במתן "הודעה סדורה לגבי שארית התביעה" [צ"ל: התובענה]. המשיבים טענו כי כל העניינים והסעדים כבר הוכרעו במסגרת הליכי הביניים ו/או איבדו כל רלבנטיות והפכו תיאורטיים גרידא.

עוד באותו יום, ה- 16.9.13, בשים לב לכך שהיה זה ערב הבחירות לאיגוד, לרבות לתפקיד היו"ר הנבחר וגם מבקשים 1 ו-2 התמודדו בבחירות, וסברתי כי להליך הבחירות, במהלכו אפשר שגם אנשי המבקשים או מי מהם יזכה בניהול האיגוד, הוריתי על ביטול הדיון וציינתי כי "ספק אם אכן נותרה תביעה שיהיה מקום לבררה בביהמ"ש".

בעקבות זאת, ב- 30.1.14 הגישו המבקשים כתב תשובה וטענו כי יש לדון בהמרצת הפתיחה לגופה, לרבות ב"סעדים המבניים וארוכי הטווח" המפורטים בסעיפים 7 עד 10 שלה. אחר, הגישו המשיבים תגובה נוספת, בה טענו למעשה לסילוק התובענה על הסף.לטענות הצדדים, העולות מכתב התשובה ומהתגובה, אתייחס בהמשך.

ההחלטות שניתנו עד כה

3.כאמור, עובדות הרקע מובאות בהרחבה בהחלטתי מיום 21.3.13 ועל חלקן, חזרתי גם בהחלטות הנוספות שניתנו בבקשות הביניים.

4.בהחלטה מה- 21.3.13, בבקשה לצו מניעה זמני (הראשון), קבעתי כדלקמן:

"כלל הוא שבימ"ש לא ייטה להתערב בהחלטות פנימיות שמתקבלות באיגוד וולונטרי, שמעצם טיבו וטבעו החברים בו הסמיכו אותו לדאוג לעניינם ולטובתם כראות עיניהם. לפיכך כבר עתה אציין כי ספק בעיני אם מרבית הטענות שהועלו, לא רק בבקשה לסעד ביניים אלא אף בהמרצת הפתיחה, מקומן בבית המשפט. מטבע הדברים שדעת הרב שנבחר כדין היא הקובעת. לפיכך על המיעוט, כל עוד הנו מעוט, לקבל החלטות אלו. אם למבקשים טענות לגבי התנהלות לא תקינה לכאורה של היו"ר ו/או מבקשים הם להביא הצעות יעול וכד', או טענות לקיפוח והתנהלות בלתי הולמת, היה עליהם לפנות למסגרות המתאימות בתוך האיגוד, כגון הגשת תלונה לוועדת המשמעת ו/או לפנות לגוף הממונה והמפקח על האגודה, מנהל המחוז במשרד הפנים... מאז ניתנה המלצת חברי השופט סוקול בבש"א הנ"ל וזאת עוד בשנת 2007, לא פנו המבקשים בדרישותיהם לשינוי התקנון לממונה או בכלל. לטענת המשיבים היו המבקשים שותפים לכל ההחלטות שנתקבלו כי שינוי התקנון והפיכה לעמותה אינם משרתים את טובתו של האיגוד. יש להניח שאכן כך, שהרי לו האמינו המבקשים באמת ובתמים במהלך, היו ממשיכים לפעול. כמו כן כפי שהבהיר נציג המדינה, [שזומן עפ"י הוראתי לדיון הראשון, בסעד הזמני] אין מניעה שאם המוסד המתאים, קרי האסיפה, תחליט כי יש מקום לפנות לרישום האיגוד כעמותה, העניין ייבחן.

ברי כי אין מקום להורות על הקפאת פעילות האיגוד עד לשינוי התקנון כמבוקש. ביהמ"ש לא יכפה ואף איננו מוסמך להורות על שינוי התקנון ו/או על מעבר למעמד של עמותה. בפרט, נוכח הדברים שציינתי לעיל ובפתיח...

מאידך גיסא, מקום שנתקבלו החלטות שרירותיות, בניגוד לתקנון ובניגוד לכללי הצדק הטבעי באופן צורם, יש מקום להתערבות בית המשפט ולאפשר לצד שנפגע לממש את זכותו כנבחר".

באותה החלטה הוריתי בהתאמה, על התליית פיטורי מבקשים 1 ו-2 המשמשים כראשי הסניפים באר שבע והדרום וחיפה והצפון, על החזרת מבקש 2 לתפקידיו באיגוד כראש הכספים ויו"ר דירקטוריון המכללה הטכנולוגית לרכב בע"מ ועל חזרתם של הסניפים הנ"ל לעבודה סדירה. זאת, על מנת שהמבקשים שפיטוריהם היו שרירותיים, יוכלו להתמודד בבחירות שעמדו באופק מתוך האיגוד ובמעמדם טרם פיטוריהם.

5.גם בהחלטה מה- 4.8.13 (בבקשה שנסובה בעיקר על טוהר הבחירות שהתקיימו בסניף חיפה ובמסגרתה אישרתי עריכתן מחדש תוך מתן הנחיות), חזרתי ואזכרתי (כמו בהחלטות נוספות שניתנו), כי ההלכה היא שבתי המשפט ממעטים להתערב בניהול ענייניהם הפנימיים של איגודים וולונטריים וכי התערבות שכזו, יש בה לטעמי, טעם לפגם: "...אין בכוונתי להחליף את שיקול דעת מוסדות האיגוד, אלא אם מדובר במקרה מובהק של חוסר סבירות קיצוני, הנוגד את העקרונות הבסיסיים, כגון את כללי הצדק הטבעי, כפי שקבעתי באשר להליך פיטוריהם של המבקשים. כמו כן חזרתי והפנתי את הצדדים לממונה על המחוז במשרד הפנים, שאמור להיות הגוף המפקח על פעולות האיגוד. משום מה הצדדים חוזרים ופונים לביהמ"ש במקום לגוף המפקח, על מנת שביהמ"ש ימנה מפקח מטעמו על פעילות האיגוד, ובכלל זה הליך הבחירות".

6.בהחלטה מה- 14.5.13 (גם במסגרתה ניתנו הוראות אופרטיביות בהקשר לבחירות) ציינתי, כי "בכל פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, מדגיש בית המשפט העליון את המגמה לצמצם את ההתערבות השיפוטית בענייניהם של גופים וולנטריים והפניית הסכסוכים המתעוררים בהם להכרעה בפני הטריבונלים הפנימיים של אותם גופים". באותה החלטה נדחו בקשות המבקשים למנות מפקח חיצוני לבחירות ולבטל הוראה בתקנון הבחירות, הנוגעת למעמדה של היועמ"שית כפוסקת על בענייני הבחירות.

7.כאמור גם בהחלטות נוספות, מה- 30.5.13, ה- 4.8.13 וה- 13.10.13, נדרשתי לבקשות שונות לסעדי ביניים בענייני הבחירות, שהעלו המבקשים. אולם דחיתי על הסף כל טענה שהיה בה משום התערבות בתקנון האיגוד, בניהולו על פיו וכל בקשה שעניינה היה מינוי גורם חיצוני מטעם ביהמ"ש, כדי לנהל או לפקח על תהליכים בתוך האיגוד. על ההחלטות הנ"ל לא הוגש שום הליך ערעורי.

8.משתם הליך הבחירות וניתנה למבקשים 1 ו-2 זכות הוגנת להשתתף בו – נותר לבחון האם אכן נותרו עילות המצדיקות בירור בבימ"ש. קרי, האם הסעדים הכללים והעתידיים המבוקשים בהמרצת הפתיחה, מאפשרים ומצדיקים קביעה שיפוטית על ידי בימ"ש זה.

תמצית טענות המבקשים

9.המבקשים טוענים כי טרם התקיים דיון בהמרצת הפתיחה גופא ובעיקר בסעדים המרכזיים, להם הם עותרים. לטענתם, לצד העילות של חוסר סמכות והפרת תקנון האיגוד (סע' 65-75 לה"פ) והפרת חובות האמון והזהירות של בעלי השליטה (סע' 76-80 לה"פ), יש לדון בסעד המרכזי - הסרת הקיפוח (סע' 111-118 לה"פ). הם מפנים לסע' 191 לחוק החברות וטוענים כי העילה של הסרת קיפוח המיעוט מכוחו, תיתכן גם בתאגידים נוספים דוגמת אגודה עותמנית. הם סבורים כי ההחלטות שניתנו עד כה "מצטרפות לנימוקי הבקשה, ומקימות בסיס ותשתית נוספת לקיומו של קיפוח. אילו לא היה קיפוח, לא היה בית המשפט מתערב היכן שבחר להתערב". על טיעון זה - קרי כי עצם ההתערבות מקימה למצער, חשש ממשי לקיומו של קיפוח - הם חוזרים, פעמים רבות.