זילבר נ' אוצר מפעלי ים בעמ

פסק דין

בפנינו תביעה למתן צו הצהרתי המורה לדירקטוריון הנתבעת למנות את התובע לתפקיד מנכ"ל הנתבעת. לטענת התובע ההחלטה להמנע ממינויו לאחר שעמד בהצלחה בהליכי מיון ארוכים, נגועה בטעמים זרים והכל כפי שיפורט להלן:

עיקר העובדות הצריכות לעניין:

הנתבעת שהיא חברה ממשלתית המפעילה את המתחם הידוע כנמל תל אביב, קיימה הליכי מיון, לשם איתור מועמד מתאים לתפקיד מנכ"ל החברה.

על התפקיד התמודדו עשרות מועמדים, התאמתם נבחנה על ידי ועדת איתור שמונתה מקרב חברי הדירקטוריון של הנתבעת, והם אף נדרשו לעבור מבחני מיון במכון מיון מקצועי (מכון קינן שפי), אשר סייע לוועדת האיתור בעבודתה. מהראיות שבפנינו עולה כי מדובר בהליך ארוך שהושקעו בו משאבים ציבוריים רבים.

מבין עשרות המועמדים שנבחנו ושנבדקה התאמתם, החליטה ועדת איתור להמליץ לדירקטוריון החברה על שניים, תוך שדרגה ביניהם. ככשיר ראשון לתפקיד הומלץ מר דניאל בן לולו, ואילו התובע הומלץ ככשיר שני. על יסוד האמור, דירקטוריון החברה החליט למנות את מר בן לולו לתפקיד.

בעקבות החלטת הדירקטוריון לבחור במר בן לולו, ביום 23/5/12 התובע פנה לבית הדין כנגד ההחלטה (ראה תיק ס"ע 46237-05-12, להלן: "ההליך הקודם") תוך שטען כי מר בן לולו כלל אינו עומד בתנאי הסף למשרה וכי מדובר במינוי פוליטי. בהחלטתו מיום 5/7/12 קבע בית הדין כי העתירה לבית הדין היתה מוקדמת, לפי שמינויו של מר בן לולו טעון אישור של הועדה לבחינת מינויים, אשר חזקה עליה שתבחן את כשרות המינוי על כל היבטיו.

לאחר שמינויו של מר בן לולו הועבר לאישור רשות החברות הממשלתיות, לצורך הבאתו בפני הוועדה לבחינת מינויים, הגורמים המוסמכים ברשות החברות הממשלתיות, סברו כי מינויו של מר בן לולו, שאין חולק כי הוא בעל זיקה פוליטית, אינו עומד בדרישת הכישורים המיוחדים על פי סעיף 18 (ג) (א) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה – 1975 [להלן: "חוק החברות הממשלתיות" או "החוק"]. אשר על כן, נמסר לדירקטוריון הנתבעת כי יש קושי להביא את מועמדותו של מר בן לולו לאישור הועדה לבחינת מינויים.

לנוכח עמדת רשות החברות הממשלתיות, שמשמעה, הלכה למעשה, פסילת מועמדותו של מר בןלולו, התכנס דירקטוריון הנתבעת, על מנת לדון בהמלצת ועדת האיתור בדבר מינויו של התובע, אשר הומלץ ככשיר שני.

הדירקטוריון קיים שתי ישיבות על מנת לקבל החלטה ביחס למועמדותו של התובע. בישיבה הראשונה התובע הופיע בפני חברי הדירקטוריון, והשניה התקיימה בהעדרו. בסופו של יום נערכה הצבעה שבסיומה התברר כי יש שוויון בין הקולות התומכים במינוי של התובע למתנגדים לו. מכיוון שמי שנבחרה ליו"ר הישיבה הצביעה נגד מינוי התובע, ולה קול עודף, הוחלט שלא לבחור בתובע לתפקיד מנכ"ל.

אין חולק על כך ששניים מבין שלושת חברי הדירקטוריון שהתנגדו למינויו של התובע (גב' הניה מרקוביץ ומר יהודה זעפרני) היו חברים בועדה האיתור, וכי בעת שוועדת האיתור סיכמה את מסקנותיה השניים הצביעו בעד התובע ככשיר שני.

טענות הצדדים:

לטענת התובע החלטת הדירקטוריון להמנע ממינויו נגועה בשיקולים פסולים, באשר הדירקטוריון, שמלכתחילה העדיף את מינויו של מר בן לולו, בא עימו חשבון על כך שפעל לסיכול מינויו של מר בן לולו. לטענתו הוא נבחר על ידי ועדת האיתור מבין עשרות מועמדים לאחר שהתקיים הליך מיון ארוך ויקר שבסופו הוא נמצא כמועמד המתאים ביותר (אחרי מר בן לולו), ובנסיבות העניין היה על הדירקטוריון למנותו למשרה בהתאם להמלצת ועדת האיתור.

התובע מצביע על כך שאותם חברי דירקטוריון שקבעו שהוא כשיר שני לתפקיד, בעת שהיו חברים בועדת האיתור (גב' הניה מרקוביץ ומר יהודה זעפרני), שינו את דעתם ביחס אליו בעקבות פסילתו של מר בן לולו, והצביעו נגד מינויו וזאת משיקולים זרים, ובשל קרבתם לשר הממונה (שר התחבורה) אשר רצה במינויו של בן לולו לתפקיד. אלמלא שינו השניים את דעתם, היה התובע נבחר לתפקיד.

התובע טוען כי הדירקטוריון לא אמור היה לזמנו לראיון עובר לקבלת החלטה בעניינו באשר ראיון מסוג זה איננו חלק מהליך הבחירה שנקבע על ידי רשות החברות בנהלים שהפיצה, ובמקרה שלפנינו כל תכליתו היתה להכשיל את התובע.

לטענת הנתבעת ההחלטה שלא למנות את התובע לתפקיד התקבלה על ידי הדירקטוריון, שהוא הגורם המוסמך, ומחובתו להפעיל שיקול דעת עצמאי, והוא אינו מחוייב לקבל את המלצת ועדת האיתור שמינה. ההחלטה התקבלה משיקולים עניינים, בהתאם לעובדות שהובאו בפני הדירקטוריון, לאחר שהדירקטוריון ריאיין את התובע והתרשם ממנו באופן שלילי.

לטענת הנתבעת במהלך ישיבת הדירקטוריון התבררו נתונים רלוונטים, שיש בהם כדי להעיב על התאמת התובע לתפקיד, נתונים שוועדת האיתור לא היתה מודעת להם או שלא נתנה להם את הדעת בעת שגיבשה את המלצתה.

לנוכח האמור, לטענת הנתבעת, החלטה הדירקטוריון מצויה בתוך מתחם הסבירות ואין עילה כי בית הדין יתערב בה.

הנתבעת מבהירה כי כי העובדה שגב' מרקוביץ ומר זעפרני שינו את עמדתם ביחס לתובע איננה מעוררת קושי באשר שניהם העידו כי מלכתחילה ההמלצה על התובע היתה מבחינתם "ברירת מחדל". וכן היא טוענת כי התובע מושתק ומנוע מלהעלות טענות כנגד הפורום שעסק במינוי, שעה שלא העלה טענות אלה בזמן אמת.

הנתבעת טוענת, כי אין יסוד לטענות התובע בדבר זיקתו הפוליטית של מר זעפרני לשר הממונה, מדובר לדידה בטענות המבוססות על שמועות, כאשר חברותו של מר זעפרני בדירקטוריון נבדקה על ידי רשות החברות, והוא נמצא כשיר לתפקיד. אשר לזימונו של התובע לראיון, הנתבעת מציינת כי גם מר בן לולו זומן לראיון בפני הדירקטוריון ומבהירה כי זימון כאמור הוא חלק מהפררוגטיבה של הדירקטוריון, אשר מסמכותו לקיים כל בדיקה רלוונטית בטרם יבחר את המועמד למשרת מנכ"ל.