זילבר נ' אוצר מפעלי ים בעמ

החלטה בבקשה לגילוי מסמכים

בפני בקשה מטעם התובע לגילוי פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון ושל ישיבות של ועדת איתור, וכן ציונים שניתנו לתובע על ידי חברי ועדת איתור אשר דנו בהליכים למינוי מנכ"ל לנתבעת.

הנתבעת שהיא חברה ממשלתית המפעילה את המתחם הידוע כנמל תל אביב, קיימה הליכי מיון, לשם איתור מועמד מתאים לתפקיד מנכ"ל החברה.

על התפקיד התמודדו עשרות מועמדים, התאמתם נבחנה על ידי ועדת איתור שמונתה מקרב חברי הדירקטוריון של הנתבעת, והם אף נדרשו לעבור מבחני מיון במכון קינן שפי, אשר סייע לוועדת האיתור בעבודתה.

בסופו של יום מבין עשרות המועמדים שנבחנו ונבדקה התאמתם, החליטה ועדת איתור להמליץ לדירקטוריון החברה על שניים מבין המועמדים, תוך שדרגה ביניהם. ככשיר ראשון לתפקיד הומלץ מר דניאל בנלולו, ואילו התובע הומלץ ככשיר שני.

דירקטוריון החברה החליט למנות לתפקיד את מר בנלולו, והתובע פנה לבית הדין כנגד ההחלטה (ראה תיק ס"ע 46237-05-12) תוך שטען כי מר בנלולו כלל אינו עומד בתנאי הסף וכי מדובר במינוי פוליטי. בהחלטתו מיום 5/7/12 קבע בית הדין כי העתירה לבית הדין היתה מוקדמת, לפי שמינויו של מר בנלולו טעון אישור של הועדה לבחינת מינויים, אשר חזקה עליה שתבחן את כשרות המינוי על כל היבטיו.

לאחר שמינויו של מר בנלולו הועבר לאישור רשות החברות הממשלתיות, לצורך הבאתו בפני הוועדה לבחינת מינויים, הגורמים המוסמכים ברשות החברות הממשלתיות, סברו כי מינויו של מר בנלולו אינו עומד בדרישת הכישורים המיוחדים על פי סעיף 18 (ג) (א) לחוק, כפי שנדרש ממי שהוא מועמד בעל זיקה פוליטית, אשר על כן, נמסר לדירקטוריון הנתבעת כי יש קושי להביא את מועמדותו של מר בנלולו לאישור הועדה לבחינת מינויים.

לנוכח עמדת רשות החברות הממשלתיות, נאלץ דירקטוריון הנתבעת להתכנס, על מנת לדון בהמלצת ועדת האיתור בדבר מינויו של התובע, אשר הומלץ ככשיר שני.

הדירקטוריון קיים שתי ישיבות על מנת לקבל החלטה ביחס למועמדותו של התובע. בישיבה הראשונה התובע הופיע בפני חברי הדירקטוריון, והשניה התקיימה בהעדרו. בסופו של יום נערכה הצבעה ולאחר שהתברר שיש שוויון קולות בין התומכים במינוי למתנגדים לו, עם זאת, כיוון שמי שנבחרה ליו"ר הישיבה הצביעה נגד, ולה על פי הנטען קול עודף, הוחלט שלא לבחור בתובע לתפקיד מנכ"ל.

לטענת התובע החלטת הדירקטוריון להמנע ממינויו נגועה בשיקולים פסולים, באשר דירקטוריון החברה בא עימו חשבון על כך שפעל לסיכול מינויו של מר בנלולו.

התובע מצביע על כך שאותם חברי דירקטוריון שקבעו שהוא כשיר שני לתפקיד, בעת שהיו חברים בועדת איתור, שינו את דעתם ביחס אליו בעקבות פסילתו של מר בנלולו, והצביעו נגד מינויו וזאת משיקולים זרים, ובשל קרבתם לשר הממונה (שר התחבורה) אשר רצה במינויו של בנלולו לתפקיד.

לעומת זאת, לטענת הנתבעת ההחלטה שלא למנות את התובע לתפקיד התקבלה משיקולים עניינים, לאחר שבשעת הראיון שנערך לתובע בישיבת הדירקטוריון, התבררו נתונים רלוונטים, שיש בהם כדי להעיב על התאמתו לתפקיד, נתונים שוועדת האיתור לא היתה מודעת להם או שלא נתנה להם את הדעת בעת שגיבשה את המלצתה.

עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת איפא לשיקול הדעת של הדירקטוריון בעת שהחליט שלא למנות את התובע לתפקיד מנכ"ל, וזאת על אף שוועדת האיתור המליצה למנותו (בקבעה כי הוא כשיר שני).

הבקשה לגילוי מסמכים

בד בבד עם הגשת הבקשה למתן צו הצהרתי בדבר מינויו של המבקש לתפקיד מנכ"ל, הוגשה בקשה שכותרתה "בקשה למתן צווים זמניים" ואולם לגופה היא בקשה לגילוי מסמכים, המפרטת רשימה ארוכה של מסמכים לרבות פרוטוקולים מלאים של כל ישיבות הדירקטוריון וישיבות ועדת איתור, תכתובות שנערכו עם מועמדים אחרים לתפקיד, חוות דעת, לרבות חוות דעת משפטיות, תחשיבי ניקוד שניתנו למועמדים השונים על ידי ועדת האיתור ועל ידי מכון שפי. כתבי מינוי של חברי הדירקטוריון ושל חברי ועדת האיתור ועוד.

המשיבה התנגדה לבקשה, לטענתה מרבית המסמכים שהתבקשו (לדוגמא כתבי המינוי של חברי הדירקטוריון) כלל אינם רלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים. עוד טענה המשיבה כי לפי הוראות חוק חופש המידע אין לגלות מסמכים הנוגעים לחוות דעת ולהתייעצות פנימית, ובפרט מקום שמדובר בהתייעצות שבין עו"ד ללקוח, אשר חל עליה חסיון. הנתבעת אף מנועה מלגלות מסמכים אשר חשיפתם עלולה לפגוע בפרטיות של צד ג'.

בדיון שהתקיים בפני ביום 14/3/13 הסכימו הצדדים כי הנתבעת תעביר לעיוני העתק של כל הפרוטוקולים של של ישיבות ועדת איתור ושל ישיבות הדירקטוריון הנוגעות לעניין, וכן את הציונים וההערכות שנתנו חברי ועדת האיתור למועמדים על מנת שאעיין בהם בטרם תנתן החלטתי ביחס לגילויים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהועברו לעיוני הגעתי לכלל דעה כי בחלקם הם רלוונטים לבירור המחלוקת שבין הצדדים.

כפי שכבר ציינתי, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשיקול הדעת שהפעיל הדירקטוריון בהחלטתו שלא להעביר את מועמדותו של התובע לאישור רשות החברות לצורך מינויו לתפקיד, וזאת על רקע בחירתו ככשיר שני על ידי ועדת האיתור. לדידי, על מנת לעמוד על השיקולים שביסוד ההמלצה של ועדת האיתור, וביסוד ההחלטה של הדירקטוריון יש רלוונטיות לעיון במסמכים שעמדו בפני חברי הגופים הללו ובפרוטוקולים של דיוניהם.

עם זאת, יש אינטרס ציבורי כי דיונים של ועדות איתור למיניהן יהיו חסויים. על מנת שיתקיים דיון ענייני בכל השיקולים הרלוונטים, יש להבטיח כי חברי הגוף הבוחר יוכלו להביע את דעתם ביחס לכל אחד מהמועמדים באופן חופשי ופתוח, מבלי שיהיה בליבם חשש שמא דבריהם יחשפו לעיני מי מהמועמדים, ולעיני אחרים, באופן שעלול יהיה לגרום לאי נוחות. לשקיפות מלאה יש "אפקט מצנן" והיא מקימה חשש מסויים כי חברי הגוף הבוחר יעדיפו שלא לומר את כל שעל ליבם, וימנעו מקיום דיון פתוח ונוקב בסוגיות שעלולות להתפרש כשנויות במחלוקת, ומן הטעם הזה יש אינטרס ציבורי בחסיון הדיונים.